דוקטור פ: האיש שחשב שאשתו ככובע
המקרה של ד"ר P נכנס להיסטוריה כאחד המקרים המוזרים ביותר במדעי המוח בעולם. זו הייתה דוגמה מושלמת לדרכים המוזרות שבהן המוח יכול מדי פעם להפסיק לתפקד כראוי.
אתה כנראה לוקח כמובן מאליו שאתה יכול להסתכל מסביב ולזהות כיסא ככיסא, או דלת כדלת. אכן, אתה מקבל את אלה כתהליכים פשוטים וטבעיים. עם זאת, אתה כנראה לא מבין את הרשת המורכבת של קשרים במוח שלך המעורבים בתהליכים הפשוטים לכאורה האלה. למען האמת, הם תפקודי מוח מתוחכמים. המקרה של ד"ר פ הוא תזכורת מצוינת לכך.
"בסך הכל, המוח האנושי הוא האובייקט המורכב ביותר הידוע ביקום - ידוע, כלומר לעצמו."
-איו ווילסון-
מבחינה טכנית, המקרה של ד"ר P מתייחס לבעיית תפיסה המכונה אגנוזיה חזותית. מצב זה אומר שהסובל חווה בעיות בזיהוי עצמים מסוימים או גירויים חזותיים.
הנוירולוג המפורסם, אוליבר סאקס פרסם ספר בשם: האיש אשר טועה באשתו ככובע.
המקרה המוזר של דר. פ
אוליבר סאקס כותב בספרו שדוקטור פ היה מטופל שלו. הוא היה מוזיקאי מוכשר, שזכה לתהילה כזמר. לאחר קריירה מצליחה, הוא פרש מהעין הציבורית והתמסר להוראת מוזיקה. אז התחילו הפרקים המוזרים.
הכל התחיל כשהבחין שכמה תלמידים יברכו אותו, אבל הוא לא זיהה אותם. זה היה כאילו הם לא היו שם. אולם כשהם דיברו ביניהם, אז הוא היה מזהה אותם. במילים אחרות, הוא זיהה אנשים לפי הקולות שלהם, לא לפי המראה שלהם.
ככל שחלף הזמן, המצב החמיר. ד"ר פ לא רק שלא זיהה את פניהם של תלמידיו, אלא שהוא ראה פנים היכן שלא היו כאלה. למשל, הוא יטפח על גב מד חניה או ברז כיבוי אש. האם הוא יצא מדעתו?
אבחנה מקרית
ד"ר פ תמיד היה אדם שמח ועליז. אף אחד לא האמין שמשהו לא בסדר איתו. למעשה, הם חשבו שהוא פשוט צוחק.
יתר על כן, ד"ר פ עצמו לא מצא שום דבר מוזר בחוסר היכולת שלו לתפוס את המציאות. למען האמת, הוא הבין זאת במקרה.
זה קרה שלוש שנים לאחר שהציג את התסמינים הראשונים. הוא חלה ואובחן כחולה בסוכרת. הרופאים המליצו לו ללכת לרופא עיניים בגלל הסיכון שסוכרת עלולה לפגוע בראייתו. המומחה ערך לו כמה בדיקות.
כשהבדיקות הסתיימו, אמרו לו שאין לו בעיות ראייה. עם זאת, הם כן זיהו כמה בעיות באזורי הראייה של מוחו. הם הציעו שיבקר אצל נוירולוג. כך פגש ד"ר פ את אוליבר סאקס. האחרון לא הצליח להבין מה הבעיה, אבל הוא שם לב שיש משהו מוזר במטופל שלו.
הוא חשב שאשתו היא כובע
סאקס ביקש מהמטופל שלו להסתכל על שער מגזין. בו הייתה דיונת חול. ד"ר פ טען שהתמונה היא של נהר, ושיש אנשים שישבו מתחת לשמשיות. הוא גם הזכיר דברים אחרים שלא היו בתמונה. בתום הפגישה, בה נכחה גם אשתו, הוא אחז בראשה כאילו היה כובע וניסה להרים אותו כדי לשים על ראשו. היא בקושי חייכה. היא הייתה רגילה לאירועים מסוג זה.
הנוירולוג החל להתעניין במקרה של ד"ר פ. הוא החליט לבקר אותו. הנוירולוג הראה למטופל שלו כפפה ושאל אותו מה זה. האיש יכול לתאר את הכפפה, אבל לא ידע לומר מה היא. ד"ר פ היה צריך לשיר כדי לעשות דברים יומיומיים, כמו להתלבש, לאכול וכו'. למעשה, אם הוא לא שר, הוא לא היה יכול לעשות כלום.
סאקס הגיע למסקנה שד"ר פ לא הצליח לזהות פרצופים, מה שמכונה פרוסופגנוזיה. עם זאת, הוא גם לא יכול היה לזהות את המגבלות שלו, המכונה אנוזגנוזיה. למען האמת, ברור שהוא סבל מאגנוזיה חזותית.
ככל שמצבו החמיר, הוא חווה יותר קשיים בקשר בין מושגים במוחו לבין יכולתו שלו להבין דברים כפי שהוא ראה אותם. הוא מעולם לא השתפר, אבל הוא חי חיים נורמליים לכאורה ושר עד שמת.
