שלוש הבדיחות הראשונות בהיסטוריה
האם שלוש הבדיחות בכתבה הזו מצחיקות? היום, בטח היינו אומרים לא. לפחות, בטח לא כשאנו רואים אותם מנקודת המבט של היום.
מסיבה זו, ברור שחוש ההומור שלנו התפתח מזה של בני האדם לפני 3000 שנה. נראה כי הומור תלוי גם בחברה המדוברת. לדוגמה, לשומרים לא היה את אותו חוש הומור כמו היוונים, המצרים או הרומאים.
כשתקראו את שלוש הבדיחות הראשונות האלה ותשוו אותן לאלו של היום, תבינו שבעצם החברה היא שמכתיבה חוש הומור. עובדה זו לא השתנתה במהלך הזמן.
קבוצה של אקדמאים באוניברסיטת וולברהמפטון (בריטניה) ערכה מחקר על הבדיחות העתיקות ביותר בהיסטוריה.
ד"ר פול מקדונלד הוא מומחה הומור בפקולטה למדעי הרוח והחברה. הוא אישר את העובדה שחוש ההומור שלנו התפתח עם השנים. בנוסף, הוא קבע שבדיחות עתיקות יומין נטו להיות בפורמט של שאלה ותשובה. הם גם השתמשו מדי פעם בפתגמים ובחידות גאוניות.
עם זאת, למרות שבדיחות התפתחו עם השנים, נראה שיש להן דבר אחד במשותף. זו העובדה שכולם מתייחסים לנושאים שהחברה רואה בהם טאבו. ואכן, לפי ד"ר מקדונלד, לבדיחות של פעם היה "תוכן מרדני" מסוים עם הומור שלא אושר חברתית. הם השתמשו בנוסחאות כמו משחקי מילים. יתר על כן, הומור שירותים היה נוכח גם בבדיחות רבות.
שלוש הבדיחות הראשונות בהיסטוריה
הדרך הטובה ביותר להסביר איך היו הבדיחות הראשונות היא להעיף מבט בהן. לשם כך, נפרט את שלוש הבדיחות המובילות מהמחקר שהזכרנו קודם לכן. לאחר מכן, אתה יכול להחליט אם אתה מוצא אותם מצחיקים או לא מנקודת המבט האישית שלך.
אישה מול בעל
"משהו שמעולם לא התרחש מאז ומעולם; אישה צעירה לא הפליטה בחיק בעלה."
זו הבדיחה העתיקה ביותר הידועה. זה מתוארך בין 1600 ל-1900 לפני הספירה. זה מגיע מהתרבות השומרית. הבדיחה מכילה אלמנטים של שוביניזם והומור טואלט.
ביקורת על כוח
"איך אתה מבדר פרעה משועמם? אתה משייט במטען של נשים צעירות לבושות רק ברשתות דיג במורד הנילוס ומאיץ בפרעה ללכת לתפוס דג."
הם מצאו את הבדיחה הזו בפפירוס ווסטקאר. זה מסמך מצרי. הוא נשמר מאז 1866 במוזיאון המצרי בברלין. הוא מתוארך לשנת 1600 לפני הספירה. הבדיחה הזו מעידה שהתשוקה האנושית, במיוחד זו של גברים כלפי נשים, הייתה מקור קבוע להומור לאורך הדורות, עד היום.
בדיחות עם הומור ומוסר
"שלושה נהגי שוורים מאדב היו צמאים. אחד היה בעל השור, השני היה בעל הפרה, והשני בעל מטען העגלה. בעל השור סירב לקבל מים כי חשש שהשור שלו ייאכל על ידי אריה. אבל בעל הפרה סירב כי חשב שהפרה שלו עלולה לנדוד למדבר. בעל העגלה סירב גם הוא כי חשש שהמטען שלו ייגנב. אז כולם הלכו באותו הזמן. בהיעדרם, השור עשה אהבה לפרה, שהביאה לעולם עגל שאכל את מטען העגלה. מי הבעלים של העגל עכשיו?"
זה מתוארך לשנת 1200 לפני הספירה במסופוטמיה. למעשה, זה למעשה יותר סיפור אזהרה מאשר בדיחה. זה מדגים שההומור והסאטירה התרכזו לרוב בסיפורים ובפתגמים ולא בבדיחות.
אם אחת משלוש הבדיחות האלה שעשעה אותך, אולי תרגיש שחוש ההומור שלנו לא ממש התפתח במהלך הזמן. אולי אתה מרגיש שרק הדרך שבה אנחנו מספרים בדיחות השתנתה. לדוגמה, בימינו אנו נהנים מממים פופולריים.
