תיאוריית הבחירה הרציונלית: האם ההחלטות שלנו הגיוניות?

תיאוריית הבחירה הרציונלית, או תיאוריית הבחירה, נולדה בתחום הכלכלה כדי לנסות להסביר את תהליך קבלת ההחלטות שלנו. מאוחר יותר, תיאוריה זו עשתה את דרכה לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה. איך ייתכן ששני התחומים האלה לא יתעניינו מדוע אנו בוחרים בדברים מסוימים על פני אחרים?

לפי תיאוריית הבחירה הרציונלית, אנשים תמיד בוחרים דברים על סמך התועלת הגדולה ביותר והעלות הנמוכה ביותר. זה נכון בעניינים פיננסיים כמו כל דבר אחר. במילים אחרות, בני אדם הם בעצם אנוכיים ואינדיבידואליסטים.

חלק גדול נוסף מתורת הבחירה הרציונלית הוא השם עצמו: רציונליות. כביכול, זה מה שמניע את רוב ההחלטות שלנו. הבחירות שלנו עולות בקנה אחד עם ההעדפות והצרכים האישיים שלנו. זה אומר שהם היגיון מהותי.

מקורותיה של תיאוריית הבחירה הרציונלית

תיאוריה זו הופיעה לראשונה באמצע המאה ה-2 באירופה. זה תמיד היה קשור חזק לפוליטיקה. זה נבע בגלל העובדה שאנשים ניסו להגן על הרעיון שקפיטליזם תואם באופן מושלם עם הטבע האנושי. זו מערכת שבה כל אחד דואג לעצמו. בהתחלה, זה מה שהתיאוריה הזו ניסתה להוכיח.

חוקרים ואנשי אקדמיה רבים עיצבו תיאוריה זו. אבל קנת' ארו באמת בלט בעבודתו ואף קיבל על כך את פרס נובל בכלכלה ב-1972. חץ רצה להוכיח שאין דבר כזה "אינטרס קולקטיבי". הוא חשב שכל תחומי העניין הם בסופו של דבר אינדיבידואליים.

מכיוון שמטרתה הכללית הייתה להסביר התנהגות אנושית, תיאוריה זו זכתה במהירות לתשומת לבם של דיסציפלינות אחרות. פסיכולוגיה וסוציולוגיה התעניינו בו במיוחד. אבל זה גם זכה לביקורת חריפה משני התחומים.

הרציונליות של הבחירות שלנו

לפי תיאוריית הבחירה הרציונלית, ההיגיון של כל ההחלטות הוא להשיג את התועלת הגדולה ביותר במינימום עלות. אבל אם נהיה כנים, זה רק ההיגיון של העסק: להרוויח הכי הרבה כסף עם הכי פחות השקעה אפשרית. אנשים רבים הציעו שזה רק "רציונלי" בעולם הזה. למה שמשהו יהיה לא הגיוני רק בגלל שהוא לא מתאים להיגיון הזה?

תיאוריה זו גם אומרת שחברות הן קבוצות של אנשים שנלחמים על כמות מוגבלת של סחורות. לפיכך, אנו חושבים על עצמנו קודם כל. לכן אנחנו תמיד חושבים על האינטרסים שלנו, ורק על האינטרסים שלנו, כשאנחנו מקבלים החלטות. אבל לא לכל החברות לאורך ההיסטוריה היה סוג כזה של מבנה.

בעצם, תיאוריית הבחירה הרציונלית אומרת שרציונליות היא הבסיס העיקרי להחלטות שלנו. והרציונליות הזו מונעת מאיתנו לעשות בחירה שפוגעת באינטרסים שלנו למען של אחרים. כל דבר שהוא לא אנוכי הוא לא הגיוני.

הדמיון והרציונליות הקולקטיבית

שום דבר לא מוכיח שהטבע האנושי הוא אנוכי מטבעו. למעשה, הציוויליזציה האנושית אפשרית רק בזכות הסולידריות שלנו זה עם זה. אם לא היה לנו את זה, לעולם לא היינו יכולים לבנות שום חברה.

במילים אחרות, נראה שיש בתוכנו כוחות שהופכים אותנו לאנוכיים ותומכים זה בזה. אבל ראינו גם שאנשים מקבלים החלטות על סמך איך בדיוק מוצגים להם היתרונות וההפסדים. זה לא מאוד רציונלי.

לדוגמה, כאשר מישהו אומר לך שיש פחות ממשהו, או שיש לו סיכון נמוך יותר, סביר להניח שתבחר באפשרות הזו. אבל זה לא אומר שמה שהאדם הזה אמר לך הוא באמת נכון.

תחומי פסיכולוגיה רבים אומרים שבני אדם הם מאוד לא רציונליים. הם גם אומרים שחוסר ההיגיון הזה מעצב את ההתנהגות שלנו. זה אומר שאנחנו לא יכולים להסביר כל אחת מההחלטות שלנו כרציונליות ואנוכיות.

אם אנחנו רואים בחירה ספציפית כמועילה או לא תלוי הרבה בהפסדים וברווחים. אבל בסופו של יום, אנחנו לא תמיד מסתכלים על דברים מהסוג הזה מנקודת מבט רציונלית.