למה לא כל אישה היא פמיניסטית?
פמיניזם יכול לגרום לגברים ולנשים לאי נוחות. לא בדיוק גדלנו בתרבות פמיניסטית; למעשה, זה היה בדיוק הפוך. כשקראתי את החלק הראשון של תיאוריית קינג קונג מאת Virginie despentes, חשבתי שמשהו כנראה לא בסדר איתי כשנתקלתי בפסקה שאמרה, "אני כותב... בשביל המכוערים, הזקנים, נהגי המשאיות, הקפוא, ההיסטרי, הפגום..."
הייתי בהלם כי לא החשבתי את עצמי כאחד מהדברים האלה. אולי קצת מכל אחד, אבל לא אחד מהם לגמרי. שאלתי את עצמי למה אני מעוניין לקרוא טקסטים שמתארים סוגי נשים שלא ממש רציתי להזדהות איתן.
אלו סוגי הנשים שסטיגמה על ידי החברה הפטריארכלית שלנו, אבל כשחשבתי על הנשים שסביבי, כולל על עצמי, הגעתי למסקנה שבכל אישה יש בה קצת מהן. המונח "היסטרי" התפרסם על ידי זיגמונד פרויד, אותו אדם שאמר שלנשים יש "קנאה בפין".
מיזוגניה היא אקדמית, אינטלקטואלית, מדעית, מינית, קומוניסטית, ניאו-ליברלית, קתולית וחילונית. זה כל כך נפוץ ומופנם בחיינו שאנשים חוששים להתעמת עם זה, וזו הסיבה שיש כל כך הרבה התנגדות כשפמיניסטיות מנסות לעשות זאת. זה ידרוש שינוי אמיתי בכל מה שאי פעם הנחנו.
הסטיגמטיזציה של נשים פמיניסטיות
הבעיה היא שאנחנו מלגלגים על מגדר שלם ועל המאבק שלו. נראה שאיכשהו, להבין שאתה חי במערכת מדכאת ולהתלונן על כך זו "החלטה גרועה". אנשים יקראו לך בכל מיני שמות כדי לעצור את המהפכה שאתה מציע.
מה יותר גרוע: גברים שנאת נשים שמעליבים כל אישה שנלחמת כדי לשפר את מצבה בעולם, או נשים מיזוגיניות שמשניות ותומכות באותם גברים?
אם זה כואב כשגבר מעליב אותך ולועג לך על שנלחמת נגד אי צדק חברתי וגלובלי בוטה, זה כואב עוד יותר כשזה מגיע מאישה. בל נשכח שהסיבה היחידה שכמה חברות מודרניות השתפרו במונחים של שוויון, היא בגלל התנועה הפמיניסטית. יש לנו זכות הצבעה בגלל אנשים כמו אמילי דייוויסון, שמתה כשהיא נדרסה על ידי סוסו של המלך ג'ורג' החמישי כשהיא מחאה למען הצבעת הנשים.
הפטריארכיה מעולם לא רק נתנה זכויות לנשים. התנועה הפמיניסטית התחננה, נלחמה וניצחה אותם.
שאלה של כוח
אין מערכת דיכוי ישנה או גלובלית יותר מהתקיפה המתמשכת נגד כבודן של נשים, בכל דרך אפשרית. כרגע בערב הסעודית, גברים מתלבטים אם נשים הן בכלל אנושיות או לא.
פגיעה זו ביושרה הפיזית והמוסרית של נשים ניכרת בכל החברות, וגברים מכל האידיאולוגיות והאמונות השונות הם אלו שמתכנסים יחד כדי להחליט כיצד נשים צריכות לחיות את חייהם המיניים, הרבייה והמשפחתיים. הדיקטטור הקומוניסטי ניקולאי צ'אושסקו ביקש מהמשטרה החשאית לשלוט במחזור החודשי של נשים ובילדים שהם סיפקו למדינה.
"אנחנו לא רוצים לעבור על חוקים, אנחנו רוצים לכתוב אותם".
-אמילין פנקהרסט-
פמיניזם קורא לשוויון. נשים פמיניסטיות לא רוצות יותר להנציח את החוקים שפוגעים בהן. מבחינת שוויון וחירות, נשים הן הקורבנות העיקריים של החוק. פמיניסטיות לא רוצות שהמעצמה הכי ותיקה בעולם תישאר בשלטון, כי נשים מעולם לא הרוויחו מזה, הן תמיד נפגעו מזה.
מדוע נשים שותפות לכוח המדכא אותן?
נשים מהוות 52 אחוז מהאוכלוסייה. הכפיפת חלק זה מהאוכלוסייה לחוקים המגבילים את חופש העבודה שלהם, למשל, מבטלת מחצית מהמתחרים הפוטנציאליים על משרה, מה שיוצר אי שוויון קיצוני. וזה לא רק חוקים שמונעים שוויון, זה גם הספק המוסרי המתמיד בכל מה שנשים עושות.
בעוד נשים דואגות לבעיות קטנות הנוגעות למוניטין שלהן ולשמירה על תדמית מושלמת, דעתן מוסחת על ידי הפחד והייסורים שלהן. ובעוד שדעתם מוסחת, גברים ממשיכים לקבל את ההחלטות החשובות, תמיד מעניקים לעצמם פריבילגיה וחסרים אמפתיה לנשים.
בהקשר זה, זה נורמלי שנשים רבות בוחרות לא "לטלטל את הסירה" או לערער על הסדר המבוסס. הם ממשיכים לסגוד למיזוגיניסטים שמונעים מהם לקחת את המושכות למאבק שלהם, וזה מאוד לא נוח כי המאבק קיים בכל היבט של החיים. הן פועלות בזעם כלפי נשים פמיניסטיות, למרות שהן אלו שנלחמות על זכויותיהן.
הם יודעים שהם לעולם לא ייהנו ממעמדם בחברה, אבל הם לעולם לא היו מושפעים לרעה כמו שהם עכשיו אם הם ינקטו את העמדה האחרת. אבל במקום זאת, הם מאמצים עמדה של שותפות לפטריארכיה ומגנים על תפקידי המגדר הנלווים לכך. והם שופטים את כולם, מכנים אותם רדיקליים ומשוגעים. כך הם זוכים אוטומטית לחסד ולכוח של הפטריארכיה, אך כשהם לבדם, שיניהם רועדות, וכך גם מצפונם.
נשים הן אנטי-פמיניסטיות כי הן לא רוצות לאבד את המוניטין הטוב שהתנהגותן קנתה להן בפטריארכיה. הם מרוויחים מזה, למרות שכל מה שהם מקבלים זה פירורים קטנים, ואילו הגברים מקבלים משתה.
אפילו בפעילויות נשיות מסורתיות, גברים הם אלה שבולטים. נשים מבשלות, תופרות, מקשטות ומקשיבות... אבל זה תמיד שפים גברים, מעצבים ופסיכיאטרים שמבחינים בהם. שאלתם את עצמכם פעם למה? לתשובה אין שום קשר לטבע או למוח הנשי. התשובה קשורה לשנאת נשים, המרוממת אנשים מסוימים והופכת אחרים לבלתי נראים.
הגיבו לנשים מיזוגיניות בחמלה, לא בכעס
אם הפמיניזם היה מנצח, המערכת המבוססת הייתה מתפוררת. והשלב הבא יהיה לבנות מנקודת מבט חדשה, לחפש שוויון במקום כוח. זה אומר שוויון לכולם; זו לא רק שאלה של מגדר, אם כי זה הנושא הנפוץ בקרב כל ניצול הכוח לרעה בעולם.
ההנחה שנשים וגברים צריכים ליהנות מאותן זכויות היא ההנחה שלהיות אישה לא אמורה להוות גורם סיכון לסבול מסוג של דיכוי ואלימות שגברים לעולם לא יכירו. ההנחה היא שתקופת אנשי המערות, כשהשימוש בכוח היה הדרך היחידה לשרוד, הסתיימה.
זה בהנחה שאין סיבה רציונלית שאישה תופר או תוקפת רק בגלל ש"זה אינסטינקט של גבר". זה בהנחה שצריך להיות איזון ביתי אמיתי בין גברים לנשים, כי אין שום גן שמצדיק לשים את כל הנטל על נשים.
בינתיים, אין סיבה לשנוא את הנשים שממשיכות להיות שותפות לפטריארכיה. במקום זאת, עלינו להזדהות איתם. מזדהים עם הבורות והצביעות שלהם, כי הם יזדקקו ללא תקנה לפמיניזם בשלב מסוים בחייהם, למרות שהם מסרבים להכיר בו.
כל השאר נדחוף הצידה את התפקיד העצוב הזה, כדי שנוכל להיות הגיבורים של המאבק שלנו, של חיינו ושל הסיפורים שלנו. המאבק לא יסתיים עד שהאי-שוויון ייעלם.
