היינו סיפור קצר שאקרא שוב ושוב

לפני שהכרתי אותך, לא ידעתי שאוכל להתאהב תוך יומיים בלבד. לא ידעתי שארגיש את הליטופים שלך הרבה זמן אחרי בליבי. מרחק של חודשים וקילומטרים הפריד בינינו, והיומיים האלה הפכו לסיפור קצר שקראתי שוב ושוב.

הסיפור שלנו היה עשוי מאמיתות, ממבטים בחצות, מחיבוקים מתחת לסדינים, מגופות עירומות באור הבוקר. זה סיפור שסיפרנו אחד לשני תוך שעות ספורות, שבו בקושי גילינו זה את החיים של זה.

סיפור קצר שבו הראית לי את עצמי

למרות הזמן שחלף, לא נעלמה מעיני את העובדה שלרגע היית שותפי, האדם שיכולתי לסמוך עליו. תמכת בי והבנת אותי בתקופה שבה אף אחד אחר לא עשה זאת, הזכרת לי שאני יכול לחיות, שאני יכול לבכות ושאני יכול להרגיש. גרמת לי לראות שאני צריך להיות אני.

פתחת את עיניי לעולם שעד לאותו רגע ראיתי רק דרך אמות המידה של אנשים אחרים, עולם שהם ציירו עבורי, אבל שאין לי מה לעשות איתו. נתת לי כוח, אפילו פעם אחת כבר לא היית לצידי.

המצאנו אלף סיפורים עם החלומות שלנו. קיצרנו את המרחק שהפריד בינינו תוך כדי שהמשכנו לדבר ולצחוק , מבלי שהאוקיינוסים יוכלו לעצור אותנו.

מה שלמדתי ממך

תוך יומיים אפשר ללמוד הרבה דברים; שני גופים יכולים לחשוף את עצמם, ורגשות רבים. תוך יומיים למדתי ממך שאנחנו חייבים לחיות את החיים שאנחנו רוצים לעצמנו, בלי לחשוב מה אנשים אחרים רוצים. למדתי שאם נפתח את העיניים ונתמקד באמת, נראה הרבה דברים והרבה אנשים שלפעמים לא שמים לב אליהם.

לימדת אותי מה זה הנאה, מה זה צחוק, מהו חיבוק איטי וחזק, מה זה אומר שמישהו באמת מעריך אותי. לימדת אותי לדעת מה אני רוצה ומה אני רוצה ומעל הכל מה אני לא רוצה.

סיפור קצר ללא סוף

עכשיו אני יודע שאנחנו לא הולכים להיות ביחד, לפחות לא עכשיו. אני לא יודע מה הולך לקרות בעתיד, אם נמצא מקום וזמן משותפים לחבק זה את זה שוב ושעינינו יבינו זו את זו מבלי לומר מילה אחת.

אם אראה אותך, אזכור תמיד את סיפור היומיים שלנו יחד, והליכה בין העצים. אני אזכור מה אמרנו אחד לשני, ומה שמעולם לא הצלחנו לומר.

תמיד אזכור את המילים האחרונות שלך: "זו לא הפעם האחרונה". אמרת את זה רגע לפני שאוקיינוס הפריד בינינו להרבה יותר זמן ממה שציפינו. אוקיינוס של זמן ששטף את הסיפור שלנו, החיבוקים שלנו והמבטים המשותפים שלנו בין גלי השעות והימים שלו בלעדיך.

לעתים קרובות אני שואל את עצמי אם הסיפור שלנו הסתיים ולבי פשוט מכחיש זאת. אבל לא ייתכן שהמקרה הביא אותי אליך פשוט כדי לקחת אותך ולמנוע מאיתנו אי פעם להרגיש זה את זה שוב.

אולי נכתוב עוד סיפור ונעז לשכתב סיפור שלא היה לו סוף. או שאולי הכל יסתיים כאן כי ככה זה חייב להיות וכי דברים אחרים שאנחנו לא מודעים אליהם חייבים לקרות. רק הזמן ילחש לנו את הסיפור שלנו.

אני רוצה שתהיה בחיי, בכל דרך שהיא, כל עוד אתה שם. אני רוצה שנקשיב אחד לשני, נמשיך להכיר אחד את השני, בלי שום דבר שימנע מאיתנו לקבל אמון שגדל בכל שנייה שאנו חולקים זה עם זה.