חורחה לואיס בוגס: אחד הסופרים המשפיעים ביותר בכל הזמנים

חורחה לואיס בורחס היה סופר, מסאי ומשורר ארגנטינאי. אנו מעזים לומר שמורשתו מודפסת ב-DNA הספרותי של כל אדם. הוא היה אמן בכל דבר במילים. למען האמת, הוא הפך לסופר האהוב על מדענים רבים בשל רוחו הנבואית. הוא היה, מעל לכל, יוצר יצירתי להפליא של סיפורים, וזה משהו שכולנו יכולים לראות דרך הריאליזם הקסום שבתוך כל אחת מיצירותיו, כגון, למשל, האלף.

לעבודתו של סופר זה הייתה השפעה רבה על התרבות האוניברסלית. בגלל זה, הוא הפך לאחד מהאזכורים העיקריים בספרות של המאה העשרים. הודות לעבודותיו הרבות, הוא זכה בשפע פרסים. בין ההכרות שלו הוא פרס מיגל דה סרוונטס, מפקד מסדר האמנויות והאותיות של צרפת, ואפילו האבירים מפקד מסדר האימפריה הבריטית.

עם זאת, יש פרס אחד שהוא לא הספיק להשיג: פרס נובל לספרות. מקורבים לו העירו כי הסיבות לכך נובעות מבעיות פוליטיות. מצד שני, היו שהעירו שהסגנון שלו תרבותי ופנטסטי מכדי להעניק לו את הפרס הזה.

אם כי לא הזכייה בפרס נובל לא הייתה חשובה לו מדי. היה לו סגנון משלו והוא ידע שאי אפשר לטעות בו. קריינות הייתה הז'אנר האהוב עליו.

ההרהורים הפילוסופיים שהוא נותן בכל אחד מסיפוריו מתחקים אחר יקום ייחודי ויוצא דופן שאף סופר אחר לא התעלה עליו עד כה.

חורחה לואיס בורג'ס, ילדות מלאה בספרים

חורחה לואיס בורחס נולד בשנת 1899 בבואנוס איירס, ארגנטינה. במשפחתו היו שני תחומים מאוד ייחודיים: הצבא והספרותי. מצד אחד, סבו, פרנסיסקו בורחס לאפינור, היה קולונל אורוגוואי. מצד שני, סבו רבא ודודו מצד אביו היו משוררים ומלחינים.

אביו, חורחה גיירמו בורחס, לימד פסיכולוגיה, מה שמסביר את טעמו הספרותי המעולה. למעשה, כפי שאמר פעם בורחס עצמו, הוא זה שחשף את כוחה של השירה ואת הסמליות הקסומה של מילים. כמו כן, מה שהכי סימן את ילדותו היה דווקא הספרייה של אביו. למעשה, בורחס בילה את רוב ילדותו שקוע במקום הזה.

הוא הקדים מאוד את גילו. הוא למד לקרוא ולכתוב כשהיה צעיר מאוד, אולי בשל הצורך שחש להיכנס לאותו היקום הספרותי שבו חי. עכשיו, מחוץ לכותלי הספרייה ההיא והסביבה המשפחתית, הילדות שלו לא הייתה מה שאפשר לכנות "קלה".

חורחה לואיס בורחס היה אותו ילד שדילג על שתי כיתות ושילדים אחרים צחקו עליו. הוא נראה כ"חוליה חלשה", במיוחד בשל הגמגום שלו.

זמן גלות, זמן יצירה

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, משפחת בורחס הייתה באירופה. אביו זה עתה איבד את ראייתו (מחלה שחורחה לואיס בורחס ירש מאוחר יותר) והם היו במרפאה שעברה טיפול עיניים.

הסכסוך המלחמתי הוביל אותם לטייל ברציפות באירופה. כתוצאה מכך, הם התיישבו בספרד לכמה שנים. במהלך תקופה זו, הוא יצר קשר עם סופרים שהפכו רלוונטיים לעבודותיו המאוחרות יותר, כמו רמון גומז דה לה סרנה, ואלה אינקלאן וג'ררדו דייגו.

מאוחר יותר, בשנת 1924 ובחזרה בבואנוס איירס, החל חורחה לואיס בורחס ליצור אינספור כתבי עת שיעידו על רעיונותיו; מכל מה שלמד, ראה והרגיש באירופה. סיפוריו, מאמריו ושיריו הפכו אותו לאחד הסופרים הצעירים והמבטיחים באירופה.

במהלך תקופה זו, אתה יכול להגדיר את הסגנון שלו בין אוונגרד לקוסמופוליטי. עם זאת, מאוחר יותר, זה הפך למטאפיזי למדי. לאט לאט הוא צלל עמוק יותר לתוך הקסם שלו לזמן, למרחב, לאינסופי ולחיים ולמוות. תוך זמן קצר הוא הפך לאדון בעניינים אלו. הוא היה אובססיבי לחקור את העניינים בחיים שבהם המציאות מעורבת עם בדיה. יתרה מכך, הוא רצה לעורר את הקורא להעמיק בשאלות פילוסופיות.

עיוורון, המעבר להתעוררות אחרת

ב-1946 הפך פרון לנשיא ארגנטינה. אלו לא היו חדשות טובות עבור חורחה לואיס בורחס. אנשים ידעו שהוא אנטי-פרוניסט וחסיד של פוליטיקה שמרנית יותר. כעת, בשנות ה-50, אגודת הסופרים הארגנטינאית כינתה אותו לנשיא. למרות זאת, הוא עזב את התפקיד כמה שנים מאוחר יותר.

הקריירה הספרותית שלו סימנה את כל חובותיו. הוא זוכה להכרה במקומות שונים בעולם. לדוגמה, יצירתו Death and The Compass נמכרה בפריז בהצלחה רבה. במקביל, החיבור שלו בשם אינקוויזיציות אחרות הפך פופולרי למדי בארגנטינה. עבודת המפתח שלו, The Aleph, הייתה במהדורה השנייה שלה. לבסוף, יוצרי סרטים הפיקו סרטים המבוססים על כמה מסיפוריו, כמו ימים של שנאה, שהתבסס על סיפורו אמה צונץ.

כעת, באותן שנים, אירוע שינה את חייו לנצח. הממשלה הפרוניסטית הובסה לאחר הפיכה צבאית ובורחס מונה למנהל הספרייה הלאומית. זה היה באותו רגע שבו החלה המחלה שירשה מאביו להופיע: הוא התעוור. הוא לא ידע לקרוא או לכתוב יותר.

הצלחה למרות החושך

למרות עיוורונו, הוא המשיך לעבוד. משפחתו, במיוחד אמו, אשתו, אלזה אסטטה מילאן, ולימים בת זוגו האחרונה, הסופרת הארגנטינאית מריה קודמה, היו מפתח ביצירת יצירתו הספרותית בתקופה זו. הוא המשיך לפרסם יצירות כמו ספר היצורים המדומים, טייגרי החלומות וספרי שירים כמו זהב הנמרים. הוא אפילו שיתף פעולה עם אוניברסיטת הרווארד במשך שנתיים.

חייו האמנותיים היו אינטנסיביים, עשירים ופרודוקטיביים מאוד ללא קשר לחושך שבתוך עיניו. יתר על כן, הוא ביקש את פרישתו כמנהל הספרייה הלאומית של בואנוס איירס בשנת 1973. הוא הקדיש כמעט 20 שנה מחייו לעבודה זו.

חורחה לואיס בורחס נפטר מסרטן הלבלב בז'נבה בשנת 1986. הוא נקבר בבית קברות בשוויץ, על מצבה עם צלב לבן עם הכתובת הבאה And ne forhtedon na מופיע (אל תפחד) בהתייחסות ל- Ulrica, יצירה נורווגית של המאה השלוש עשרה שהופיע באחד מסיפוריו.