איך אנחנו מוצאים כוח בזמנים קשים?
לכולנו היו תקופות שהרגשנו כאילו משקל העולם מוטל על הכתפיים שלנו וזה היה נורא כבד.
אין ספק שראינו את אותה תופעה אצל אחרים. ראינו את זה בפניהם, במחוות שלהם, בידיים שלהם, בגאווה שלהם, בהילה של סבל הבוקעת מנשמתם.
ראינו גם אנשים שנפלו ולא הרשו לעצמם להיות מובסים, וגם כאלה שלעומתם, תירוצים מול קושי.
" האנשים היפים ביותר שפגשתי הם אלה שידעו תבוסה, ידעו סבל, מאבק ידוע, ידעו אובדן, ומצאו את דרכם החוצה מהמעמקים. לאנשים אלה יש הערכה, רגישות והבנת החיים שממלאת אותם. עם חמלה, ענווה ודאגה אוהבת עמוקה. אנשים יפים לא באים משום מקום".
אליזבת קובלר-רוס
יש אנשים שמוצאים כוח בתוכם ומעלים בניצחון את החיוך המואר של שחקן מומחה; שחקן שיודע לשמור את הקלף הטוב ביותר לסוף, מה שיכניס את הסיכויים לטובתו. למרות שכמה דקות לפני זה נראה שהם הולכים להפסיד, הם מצליחים.
זה לא שהאנשים האלה לא חזקים במיוחד, וגם לא כאלה ששומרים על רגשותיהם או מסתירים את כאבם. לאנשים האלה יש פשוט מסירות כנה למצוא את הטוב ביותר בחיים.
ברגעים קשים, האנשים האלה מרגישים, כמוך וכמוני, שהכי קל זה פשוט לעצום עיניים ולתת לעצמנו ליפול. הם רוצים לוותר בתקווה שבקצה המנהרה יש ערוגת מים שבה יוכלו לנוח עד שיחזרו כוחם. אבל הם לא.
מציאת נקודת המשען הזו היא, עבור רבים, משימה קשה. דמיינו לעצמכם אם חד הורית עם שני ילדים שזה עתה הפכה מובטלת ולא מוצאת עבודה.
בוודאי, בהתחלה, היא תחפש בשמחה עבודה באשליה שעדיין לא נשחקה בחלוף הזמן. אולם אם היא לא תמצא דבר, האשליה הזו תסתיים והיא תתהה: למה אני ממשיכה להילחם כל יום אם אני חוזרת למיטה באותה תוצאה שהייתה לי כשקמתי?
כנראה שבשלב זה יופיע במוחה תמונת ילדיה. אותה אהבה שעולה על הגבולות הנפשיים של אלה שאם לא כן, היו נכנעים להם. היא תרגיש שאין דרך אחרת, אין דרך אחרת ושהיא לעולם לא תוותר כשהדברים הכי יקרים שיש לה בעולם תלויים בה.
מעניין לציין שבמצבים אלו נוצרת דרך חשיבה מוזרה הנקראת " הכשל של המהמר ". מהי בעצם האמונה הכוזבת הזו?
האדם הפועל תחת השפעת חשיבה מסוג זה חושב, כמו שחקן קלפים, שהעובדה שהוא כבר חווה מצבים רבים של חוסר מזל מתמשך מגדילה את הסיכוי שבפעם הבאה המזל יהיה לצידם. דווקא הערכת הסתברות שומרת על תקווה ומקיימת את המאבק.
בפעמים אחרות אנו מוצאים כוח בקורבנות שהקרבנו. זה קורה באותם רגעים שבהם אנחנו חושבים שכל מה שהשקענו כדי להגיע לנקודה הזו וכל מה שבנינו הופך להיות בדיוק הסיבה שלא מאפשרת לנו לעזוב. במקרים כאלה אנו מניחים שלפני זמן רב החלטנו לא לתת לעצמנו אופציה אחרת, לא משנה עד כמה המצב היה רע או עד כמה מסוכן הדרך.
במובן הזה, כבר הערכנו בזמנו את הסיכון של הדרך שבחרנו ואז החלטנו לקבל אותה כגורל העקרונות שלנו, בין אם זה הניצחון הגדול ביותר שלנו או הכישלונות ההרסניים ביותר שלנו.
כך או אחרת, אמצעי התמיכה הבלתי נראים, שוברי הלב והכנים הללו הם שמגנים על לבבות המותקפים בקור, גם כאשר נראה שהוא חודר עד לעצם.
