בושה
ברנדון הוא ניו יורקי צעיר שיש לו את מה שכל רווק רוצה: ביטחון כלכלי, עצמאות, הצלחה עם נשים וכו'. אבל יש לו בעיה. למרות האטרקטיביות שלו, ברנדון אובססיבי לפורנוגרפיה ולאוננות, מה שמונע ממנו ליהנות לחלוטין ממערכות היחסים שלו.
יום אחד, אחותו קופצת במפתיע ומחליטה להישאר איתו בדירתו לכמה ימים. ההופעה הפתאומית של אחותו מקשה עליו לתרגל את ההתמכרות שלו, מה שבתורה יוצרת לו בעיות בעבודה.
הדרמה הפסיכולוגית הזו היא הפרויקט השני של הבמאי הבריטי סטיב מקווין, סרט שכותרתו "בושה". הסרט הזה הוא נועז ואמיץ, מכיוון שמעולם לא צפינו בנושא ההתמכרות המינית באופן כה אינטימי.
הסרט מוצג כווידוי. מקווין מציג את נושא הטאבו הזה בצורה כזו שאנחנו כל כך מזדהים עם ברנדון שאנחנו מרגישים כלואים בחוויה שלו. וזו הסיבה שהסרט כל כך מטריד אותנו (במובן הטוב של המילה): כי הוא מתפקד כמראה לחברה.
אולי זה הערך של יצירות כאלה; סרטים שחורגים מתקופת זמן אינם יכולים להשתייך לאופנה או לטרנד. נושאים אוניברסליים כמו מין והתמכרות הם שמשאירים רושם על התת מודע שלנו... במיוחד אם הם מוצגים כסרט מצוין, מבחינה קולנועית.
למה אנחנו נרתעים מדברים נפוצים כאלה, כמו מין, כשהם מונחים מולנו? הסיבה ברורה: אנחנו חוששים מזה. אנו דוחים את מה שאנו רואים כי אנו חוששים ממה שלא מקובל בחברה של היום. אנחנו נבהלים מול מה שזעם, לא משנה כמה טבעי זה יהיה.
מרכיב מובנה נוסף של הסרט הוא הבנאליות. בנאליות משמשת לעתים קרובות כשם תואר משפיל; אותם דברים שעוברים בשולי חיינו, בשקט אך בהתמדה. אנו מבססים את מעשינו ומנהגינו על מושגים שרירותיים. בכך אני מתכוון לומר שרוב הפעולות שלנו מבוססות על מספר אינסופי של אלמנטים, שבמבט בפרספקטיבה הם ריקניים, טריוויאליים. האם אנחנו צריכים את כל מה שיש לנו? האם אנו מודעים לעודף של מה שמקיף אותנו?
עלינו להתחיל בניתוח מה שאנו מאמינים שחשוב לנו. מנקודת מבט חומרנית, אנו מניחים שבעלות על דברים היא הכרחית כדי לנהל אורח חיים העולה בקנה אחד עם השקפתנו.
דבר אחד צריך להיות ברור: שלושה רבעים ממה שאנחנו רוצים ומה שיש לנו מיותר. יש עודף מיותר בכל מקום. עודף הוא סוג של הונאה שאנו מטילים על עצמנו כדי להגשים את החלומות שלנו, שבאמת צריכים להיקרא חלומות שווא.
אנשים שנראה שיש להם הכל (אלה שאנו רואים נוהגים במכוניות היוקרה שלהם, עם החצרות המגודרות והחיים החומרניים המושלמים שלהם) יכולים להיות מאושרים כמו שהם נראים...או לא...
