השפעת חוויות ילדות טראומטיות
זה ידוע שלחוויות ילדות טראומטיות יכולות להיות השפעות גדולות על מבוגרים. אך כיצד חוויות טראומטיות אלו משפיעות על ילדים בחיי היומיום שלהם? איך זה משפיע על ההתנהגות שלהם? איך זה משפיע על הדרך שבה הם לומדים?
מחקר אחד אחרון ניתח כיצד חוויות שליליות בילדות המוקדמת, כולל כליאת הורה והתעללות פיזית ופסיכולוגית, מעכבות את הלמידה וההתפתחות של ילדים מגיל צעיר מאוד. המחקר נערך על ידי חוקרים מבית הספר לרפואה ראטגרס רוברט ווד ג'ונסון ופורסם על ידי Pediatrics, כתב עת של האקדמיה האירופית לרפואת ילדים.
החשיבות של גיל הגן לביצועים אקדמיים עתידיים
לפי החוקרים, לילדים באזורים עירוניים גדולים שנחשפו לאירועים טראומטיים בילדות המוקדמת היה סיכון מוגבר לפתח בעיות למידה והתנהגות, החל מגיל הגן.
החוקרים בחנו נתונים ממחקרים אחרים שבדקו חוויות שליליות בילדות, כפי שדווחו על ידי המטפלת הראשית שלהם, וכן דיווחים של מוריהם על הביצועים הלימודיים וההתנהגות שלהם במהלך הגן. גיל זה נבחר מכיוון שראיות מראות שזו תקופה בחייו של ילד שבה ניתן לחזות ביצועים אקדמיים ויכולות חברתיות עתידיות.
תוצאות הניתוח מצביעות על דפוס שבו ילדים שחוו יותר מצוקה הפגינו ציונים, התנהגות וכישורים חברתיים מתחת לממוצע. ליתר דיוק, כישורי השפה והאוריינות שלהם היו מתחת לרמת הציונים שלהם. תוקפנות והזנחה מצד הוריהם הגבירו את הדאגה לגבי התנהגותם של ילדים אלו.
"תוצאות המחקר שלנו חשובות מכיוון שהן מדגישות גורמי סיכון חשובים למאבק אקדמי עתידי, ומוסיפות לסיכון לתוצאות בריאותיות לקויות שכבר קשורות לחשיפה לטראומה בגיל הרך", אמרו החוקרים. "אנו מקווים שהעבודה שלנו מעודדת שיתופי פעולה בין מחנכים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות כדי לתמוך בילדים בסיכון ובני משפחותיהם".
הגנה על ילדים מחוויות טראומטיות
להגן על ילדים לא אומר להכניס אותם לבועה. עם זאת, כשהם כל כך צעירים, ההבנה והפרשנות שלהם את העולם אינן זהות לזו של מבוגרים.
הפסיכולוג ז'סוס. FJ Ramírez Cabañas מסביר כי חוויות טראומטיות המתרחשות לפני גיל 11 יוצרות פי שלושה יותר בעיות רגשיות והתנהגותיות מאשר אם הן מתרחשות בשלב מאוחר יותר בחיים. ההשפעה הפסיכולוגית של מצבים אלו נוטה להתמיד ולגדול עם הזמן.
אף על פי כן, הורים נוטים לזלזל בעוצמת ובמשך מצבי הלחץ שעוברים ילדיהם. התגובות משתנות בהתאם לגיל, יכולת אינטלקטואלית, אישיות וגורמים חברתיים.
Ramírez Cabañas גם מסביר שההשפעה שמבוגרים משאירים על הילדים שהם מטפלים בהם משפיעה מאוד על האופן שבו הם זוכרים חוויות טראומטיות. לדוגמה, האופי הטראומטי של מוות במשפחה יכול לגרום לילדים להרגיש חסרי אונים.
הבעיות השכיחות ביותר הנובעות מלחץ פוסט טראומטי ומצורות אחרות של חרדה כוללות כאב, דיכאון, התנהגות מתריסה ותוקפנית, תסמינים גופניים, דימוי עצמי נמוך וקשיים חברתיים ולימודיים.
התנהגות של ילדים שסבלו מחוויות טראומטיות
Ramírez Cabañas מסביר שכאשר ילד סובל מחוויה טראומטית, חשוב לפעול במהירות כדי למנוע את ההשפעות של מתח פוסט טראומטי, שיכול להופיע בצורה של חרדה, דיכאון והפרעות אחרות. יש לטפל בתסמונות מיד עם הופעתן, מה שיכול להתרחש עד שלושה חודשים לאחר האירוע הטראומטי.
אין סיבה לצפות שזה יקרה, אלא למדו את הילד להירגע ולהפוך מיד את המחשבות השליליות שלו לחיוביות. כמו כן, יש צורך לעודד אותם להביע את רגשותיהם ודעותיהם.
הילד צריך להשתמש בטכניקות שמטרתן להפנות את מחשבותיו לפעילויות בונות או מסיחות יותר, כמו משחק, התעמלות או השתתפות בפעילויות קבוצתיות. זה נפוץ שילדים מאשימים את עצמם באירוע הטראומטי, ולכן יש ללמד אותם לא לעשות זאת.
אסטרטגיה מועילה נוספת היא להרחיק אותם מהמידע שהתקשורת מדווחת בנושא, במיוחד מהטלוויזיה, כדי שלא יראו תמונות הקשורות לאירוע.
