האם אתה נחנק מול לחץ?

לפעמים, רק מבט יכול לגרום לך לאבד את הריכוז והשיפוט שלך. הלחץ של מפקח, מורה, בוס או כל דמות חזקה שצופה בך יכול לגרום לך מיד להחנק. פתאום אתה מתחיל לעשות הכל בצורה גרועה. אתה מפיל דברים, המוח שלך מתרוקן, ואתה לא יודע איך להגיב. המילים והמעשים שלך פשוט מדשדשים.

בפעמים אחרות, צפייה על ידי דמות חזקה לא מפעילה את התגובות האלה אצלך. אבל במקום זאת, הודעה תוקפנית או מאיימת יכולה להוביל אותך להגיב כך. כמו כששואלים אותך שאלה באגרסיביות, או מבקרים משהו שעשית בעקשנות וכמעט באכזריות. וזה מונע ממך להיות מסוגל להגיב, מה שגורם לחוסר ביטחון או אפילו שיתוק.

כשאתה חושב על מה שקרה אחר כך, זה נראה בלתי נתפס שכאדם בוגר, לא היית מסוגל להגיב באופן קוהרנטי. המצב מטריד אותך, ממלא אותך בכעס ובתסכול, ובסופו של דבר אתה מאשים את עצמך במה שקרה. עם זאת, אם מצב דומה היה קורה שוב, אתה תהיה שוב מבולבל והמחזור ימשיך.

אתה נחנק מול לחץ פנימי וחיצוני

ישנם שני סוגי לחץ: חיצוני ופנימי. לחץ חיצוני הוא מהסוג שתיארנו לעיל, כאשר אדם בעל כוח כלשהו מנסה להשפיע ישירות על המילים או המעשים שלך.

לחץ חיצוני הוא כאשר מישהו מנסה להפעיל עליך השפעה חזקה במטרה להפחיד אותך או לעכב אותך. אנשים אלה בדרך כלל לא מבהירים את כוונותיהם; הם מצדיקים את מעשיהם באמתלה של השגת איכות טובה יותר, אופטימיזציה של זמן, שיפור האימונים שלך וכו'.

הנקודה היא שכדי שסוג זה של לחץ יצליח, הוא צריך להתאים לסוג אחר של לחץ: פנימי. הסוג הברור ביותר של לחץ פנימי הוא הרצון לרצות את בעל הכוח.

זה מתבטא לעתים קרובות כחרדה מעמידה בציפיות של אותו אדם. סוג זה של לחץ פנימי יכול להיות מלווה באחרים, כמו שמירה על תדמיתך כאדם מוכשר, או פשוט לא לרצות להיראות מגוחך מול אחרים. במילים אחרות, לא לסבול מכה לאגו שלך.

אתה מתבלבל בדיוק בגלל ששני סוגי הלחץ האלה חופפים. זה קורה תוך שניות, ואתה לא מודע לכל מה שמשחק במצבים האלה. דרישה פשוט מופיעה, בצורה של מבט, או שאלה, או הערה, ואתה לא יכול להגיב כמו שצריך. אתה פשוט בסופו של דבר נראה כמו ילד שננזף בו, שלא יכול לעמוד בציפיות של האחר, וגם לא יש לו כוח להגיב.

יתכן שבסיטואציה מסוג זה, אולי אתה פשוט מנסה להיות בצד הטוב שלהם. בזמן שאתה שומט את העט והידיים רועדות, אתה מעלה חיוך עצבני, ובלי לדעת למה, אתה בסופו של דבר מודה שהם צודקים ומתנצל על הגמלוניות שלך. או שאתה שותק ומתחיל תהליך של ענישה עצמית מבפנים.

אתה נחנק כי יש לך פצע שלא הגליד

מגבלות פסיכולוגיות אינן "פגמי ייצור". הם נובעים מחוסר ביטחון, או שהם מסמנים פחד שיש לך. כנראה יש אירוע לא פתור, או הרבה אירועים לא פתורים, מהעבר שאומרים לך שאתה עלול להיכשל, שאתה הולך להיכשל.

אחד ההסברים לתמיהה הזו מול הלחץ הוא שהחיים שלך התחילו בסביבות שבהן נפוצו בוז, השפלה ופיחות. המשפחה שלך, בית הספר שלך, או המקום בו גדלת כנראה היו נגועים בביקורת, וזה כנראה חזר לרדוף אותך יותר מהזדמנות אחת. או שאולי עברת חוויה טראומטית שהותירה חותם על זהותך: אובדן של אחד מהוריך, מחלה, מגבלה פיזית וכו'.

לפי ההסבר הזה, אתה נסער ונחנק כשאתה מרגיש כמו הילד התלותי והחושש שהיית פעם. מתחת לכל החסימות הנפשיות הללו יש שני דברים: פחד ואשמה.

האם יש בריחה? כמובן שיש. למעשה, זה יכול להיות מסע מרתק, אתגר נפלא שבו אתה יכול להשתמש במציאות עצמה כדי לצמוח. אתה צריך להיכנס למקום הזה לפני שמישהו אחר שם אותך שם ולחזק את עצמך בו. אל תחכו לנסיבות שיכניסו אתכם למצב שמשתק אתכם. עשה זאת בעצמך בצורה כזו שתהיה לך מספיק שליטה על הסביבה שלך, כדי שתוכל לשלוט במצב לאט לאט.