מאפיינים של התנהגות תוקפנית אצל ילדים
התנהגות אגרסיבית בילדים והפרעות התנהגותיות אחרות מהווים את הבעיה השכיחה ביותר בהתייעצות לבריאות הנפש של ילדים ומתבגרים. זה משמעותי במיוחד אצל בנים ומשפיע על בין 35 ל-50 מתוך כל 100 מהם.
מבלי להתקדם, יש מקרה של צעיר שדקר את אמו בגלל שהאינטרנט לא עבד. מדובר במקרה חמור במיוחד של תוקפנות בשל השלכותיה. מקרים קלים יותר שכיחים יותר אך לא בהכרח מדאיגים פחות.
בהקשר זה, אין מנוס מלתהות האם דאגה חברתית מגיבה לעלייה אמיתית בתדירות ובחומרה של התנהגות אנטי-חברתית. אפשר למצוא השתקפות של רצינות זו בהתנהגות תוקפנית בתוך הקשר משפחתי.
זה מפתיע עד כמה התנהגות תוקפנית מוקדמת מופיעה אצל ילדים בגלל היעדר כלים הוריים לנתב אותה מחדש. הורים מדווחים שאינם מסוגלים לשלוט בילדיהם בני הארבע והחמש כשהם תוקפים אותם מילולית ופיזית.
ההסבר להתנהגות תוקפנית אצל ילדים מורכב. לא ניתן לחפש זאת רק ביחסי סיבה-תוצאה ספציפיים או גורמים אישיים או משפחתיים, ויש לשקול מסגרת רחבה יותר. הוא כולל משתנים מאקרו-חברתיים, הבסיס של רוב תוכניות המניעה. אכן, ניתוח זה אינו פשוט. חלו שינויים חברתיים בעשורים האחרונים. אלה מתייחסים לערכים ואמונות לגבי סגנונות חינוכיים. במילים אחרות, שינויים שאולי תרמו לגרימת הבעיה.
מהי בעצם תוקפנות של ילדים?
המילה אגרסיביות נובעת מהמילה הלטינית "agredi", שפירושה "לתקוף". תקיפה או תקיפה מרמזת על כך שמישהו נחוש לכפות את רצונו על אדם או חפץ אחר, תוך איום לגרום נזק פיזי או נפשי. במקרה של ילדים, תוקפנות היא בדרך כלל ישירה, מעשה אלים כלפי אדם. זה יכול להיות פיזי ולכלול בעיטה, דחיפה, דחיפה, צביטה וכו'.
מעשה אלימות יכול להיות גם מילולי ולהתבטא בהעלבות, קללות ואיומים. צורה נוספת של תוקפנות היא כזו שבה הילד מתפרץ על חפצים השייכים למי שמתנגד לרצונותיהם.
התפתחות תוקפנות אצל ילדים
התנהגות אגרסיבית והתנהגות אנטי-חברתית חופפות במקצת, אך הן ישויות שונות. עם זאת, כאשר התנהגות תוקפנית אצל ילדים יציבה למדי, ניתן לחזות התנהגות אנטי-חברתית עתידית בגיל ההתבגרות.
גורמים רבים משפיעים על ההתנהגות, כולל הגנים. חוקרים חושבים שיש קשר בין רמות הסרוטונין להתנהגות אגרסיבית. הם גם מצאו אינטראקציות בין הזנחה הורית ורמות מונואמין אוקסידאז (MAO-A).
היבטים אחרים משפיעים על אגרסיביות אצל ילדים בנוסף לגורמים גנטיים. אלה מתייחסים, למשל, להורים המנסים לכפות משמעת חזקה במיוחד, תוך שימוש חוזר באלימות. התעללות בצעירים ובילדים מובילה לרוב לתוקפנות והתנהגות אנטי-חברתית. שימו לב שלא כל הילדים שעברו התעללות פוגעים באחרים כשהם גדלים.
ישנם גם גורמים נוספים הקשורים לתוקפנות כמו גיל האם, יכולת המשפחה להסתגל חברתית, ליקוי קשב, מזג, סוג הקשר בין הורים לילדים, חוסר לכידות משפחתית וחוסר עקביות במשמעת ובהדחקה, בין היתר.
חשיבות המשפחה בהתנהגות תוקפנית של ילדים
המשפחה היא ההקשר שיש לו את ההשפעה הגדולה ביותר על הילד. לפיכך, האינטראקציות בין הורים לילדים מעצבות התנהגות תוקפנית, במיוחד בנוגע לניהול ההשלכות הנגזרות מהתנהגות כזו. הבעיה בכך היא שהילד עשוי להכליל את מה שלמד על התועלת של תוקפנות. הם עשויים איכשהו לחשוב שהעובדה שהוריהם משתמשים בזה מאמתת את זה כמכשיר להשיג את מה שהם רוצים, אפילו עם אלה שהם אוהבים.
גם סוג המשמעת שמפעילים ההורים על ילדיהם חשובה. התנהגות אגרסיבית אצל ילדים מקודמת במיוחד על ידי שילוב של משמעת נינוחה ובלתי תובענית עם עמדות עוינות מצד ההורים.
אלה שתמיד עושים מה שהילד רוצה, ועונים לדרישותיו, נותנים לכאורה לילד מרווח חופש גדול. עם זאת, התגובה שלהם אינה פרופורציונלית כאשר הילד עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו. חוסר הקוהרנטיות הזה בסופו של דבר מתיישב איכשהו אצל הילד, שבחוסר התמצאות נוטה לחקות את ההתנהגות הלא פרופורציונלית של ההורים כשהם לא אוהבים משהו.
חוסר עקביות בהתנהגות ההורים משפיע על התנהגות תוקפנית אצל ילדים
חוסר עקביות זה מתרחש כאשר ההורים מסתייגים מתוקפנות ולאחר מכן משתמשים בה כדי להעניש ילד. הורים המפסיקים את התוקפנות באמצעים אחרים מלבד ענישה נוטים פחות לעודד פעולות תוקפניות אצל צאצאיהם.
אי התאמה זו יכולה להתרחש גם כאשר הורים מענישים את הילד על שהיכה אחר רק כדי להתעלם מכך ולא להעניש את הילד בזמנים אחרים. כפי שאתה יכול לראות, הם לא נותנים הנחיות עקביות.
טיפול בהתנהגות תוקפנית אצל ילדים
הטיפול בהתנהגות תוקפנית אצל ילדים אינו מבוסס רק על הפחתה או ביטול של התנהגות כזו. עליהם גם לבסס ולעודד התנהגויות חלופיות.
ניתן להשתמש במספר פרוצדורות למטרה זו כדי לשלוט בתקדימים של התנהגות תוקפנית, מודלים של התנהגות לא תוקפנית, הפחתת גירוי אברסיבי ושליטה בהשלכות.
בנוסף, בית הספר להורות (ללמד הורים את מאפייני הילדים או את הטכניקות שבאמצעותן ניתן לשנות את התנהגות ילדיהם, למשל) הוא מרכיב בסיסי בתוכנית השואפת לחסל התנהגות תוקפנית.
כפי שאתה יכול לראות, התנהגות תוקפנית היא עובדה מדאיגה שנמצאת במגמת עלייה. תפקיד המשפחה, במיוחד ההורים, הוא מכריע בטיפול בהתנהגויות אלו. פסיכולוג מומחה יכול להיות לעזר רב למשפחות עם בעיה זו.
