אני מקווה שיום אחד חינוך יעורר את אותה תשוקה כמו כדורגל
אני מקווה שיום אחד החינוך יעורר את אותה תשוקה כמו כדורגל. אני מקווה שזה יהיה כל כך רלוונטי ומיוחד שהילדים והצעירים שלנו יוכלו ליהנות מחינוך איכותי. חינוך שבו גילויים מעוררים את אותו רגש כמו מטרה או סל בשנייה האחרונה.
הלוואי והיינו יכולים להקל על המורים. שהמקצוע שלהם נחשב ושכר טוב. הלוואי והיינו יכולים לראות את הפוטנציאל האמיתי של ילדינו. הלוואי וממשלות יספקו למורים שלנו את המשאבים הטובים ביותר שאפשר. בדרך זו, הם יכלו ללמד בצורה אינדיבידואלית יותר, תוך קבלת פנים והדגשת חוזקות בכל אחד מתלמידיהם.
הלוואי שנער ששואל שאלות ומגלה תשוקה לספרים יעורר את אותן תקוות אצל הוריו ובחברה כספורטאי כוכב. הלוואי שמאמרי עיתונים המדגישים תגליות מדעיות חדשות יהיו צפויות ונאספות כמו אלה עם כותרות על "המשחק הגדול".
בזמן שאנו קוראים וחושבים על משאלות אלו, ישנם אלפי ילדים שאין להם מה לאכול. שמחפשים מקום נקי על הקרקע לשבת ולקרוא את הספר המושאל או שעבר בירושה. שמסתכלים במחברת שלהם ולא יודעים מה קרה. אלפי ילדים שמתוסכלים ממתמטיקה, אלפי ניתוחים שהם לא מבינים, מלחמות שהם לא מכירים. מלחמות, דעות קדומות ואמונות שהם מתעלמים מהם הודות לרצונם להתקדם, לשרוד.
חלק ניכר ממערכות החינוך בעולם אינן מספקות בשל חוסר הספיקות שלהן. הם מגבילים את זמן הלימוד לשעות הלימודים ואינם מבססים את האסטרטגיות שלהם על הידע של הילדים כדי להגביר או לקדם אותו. למרות שהאמצעים שונים, חינוך גרוע קיים במדינות עניות לא פחות מאשר במדינות מפותחות יותר.
אפקט "דוקטור כדורגל".
זהו מושג מיושן בתחום הבריאות. חדרי המיון ריקים יותר בימי משחקים גדולים ובתחרויות חשובות. זו תופעה מאוד מעניינת שמעוררת הרהור מסוים לגבי התשוקות שלנו.
בספרד נערכו מספר מחקרים על עובדה זו, והמסקנה היא שיש לפחות 35% פחות חולים שמגיעים לחדר המיון. האחוז גבוה אף יותר (45%) אם ניקח בחשבון את זרם האנשים המגיעים למחלות קלות או פחות משמעותיות. ההבדל הוא משמעותי והוא מזמין אותנו להטיל ספק בהרגלים שלנו.
הרגלים אלו באים לידי ביטוי בשאלה הבאה: מה אנחנו שואלים את הילדים שלנו באופן מעשי מהשנייה שהם מצליחים לבטא את המילה הראשונה שלהם? "לאיזה קבוצה אתה?" בדרך כלל אנחנו אפילו לא טורחים לתהות אם הם מתעניינים בכדורגל. אנחנו "מאלצים" אותם לקבל תשובה, להציב לעצמם מטרה.
חינוך הוא הבסיס של החברה
סוד ההצלחה מאחורי החינוך הפיני הוא שפעולותיהם מתאפיינות בהשגת התייחסות למורים. מורים שנבחרו בקפידה ומוצעים להם אמצעים ומשאבים כדי שיוכלו להפוך למדריכים מופלאים.
החינוך צריך להדריך כל ילד על סמך הפוטנציאל האישי שלו. להבטיח שכל אדם יוכל להשיג בסופו של דבר שיפור עצמי. לא ליצור נושאים כלליים שלא מאפשרים הסתגלות. כאלה שרק מפנים את מקומם לתסכול, שעמום, ציונים הרסניים והפסדים לחברה, למין בכללותו ולכדור הארץ עצמו שקשה לכמת אותם.
מערכת החינוך הטובה ביותר היא זו שגורמת לתלמידיה ללכת רחוק יותר ולהשיג תוצאות טובות יותר, תוך התאמה אישית וכיפוף של תכנית הלימודים שהיא מקדמת. כלומר, הגשמת הבטחה חינוכית המבוססת על המיומנות והפוטנציאל.
זה לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק לגרום להם להתלהב מספורט. זה יהיה עקשן מצידנו לא להבין שמעבר למרכיב המשחקי שלו, הספורט הוא מקור לערכים. צוות טוב לא יהיה טוב אם חבריו לא יבינו את חשיבות שיתוף הפעולה. אם לא יישמו בפועל את עקרון הגשטאלט ששלם הוא הרבה יותר יקר מסך חלקיו.
זה נס שהחינוך שרד את מערכת החינוך שלנו
החינוך בימינו לוקה בחסר בכל העולם. איינשטיין אישר שזה נס שהסקרנות האנושית שרדה את החינוך הפורמלי.
אנחנו מסכימים שמשהו חסר, וזו לא בעיה חדשה או אחרונה. אחרת, למה ילד בן 4 שואל יותר מ-100 שאלות ביום אבל לילד בן 10 אכפת רק מהתשובות למבחן? זו שאלה שקל לענות עליה. כחברה אנחנו כורתים את הכנפיים של ילדינו. וזה לא קורה רק בבתי ספר.
יש ללמד ילד בצורה שבה הוא מסוגל ללמוד, דרך המוכתבת ומתגבשת על ידי היכולות והכישורים שלו. כי בסופו של יום, זה בעיקר לשים לב שהזכות האמיתית שלנו היא לא להיות שווים, אלא להיות שונים ולהתייחס אליהם ככאלה, החל מהחינוך שלנו.
