אתה לא זז קדימה ולא אחורה: אתה תקוע
ישנם רגעים בחיים שאנו חשים תמיהה עזה. הם לא בהכרח "זמנים רעים", וגם לא שאתה חווה סבל גדול או בעיות רציניות. במקום זאת, אתה פשוט רואה את הימים חולפים ואתה מרגיש, עמוק בתוכך, שאתה לא מתפתח או צומח.
התו השולט הוא השגרה. כל יום מאוד דומה לקודם ולמרות שלא צריך לעבור תהפוכות גדולות, לא מצליחים באמת להתרגש מכלום. אין לך דרך להפעיל את כוח החיים שלך, וגם לא בא לך לנסות.
"החיים אף פעם לא עומדים. זו תנועה מתמדת, תנועה ללא קצב, כי אנחנו משתנים כל הזמן. דברים חיים על ידי תנועה וצוברים כוח תוך כדי".
-ברוס לי-
אפילו הצלחת להתרגל לבעיות עוד לפני שהן התחילו להטריד אותך. אם אתה במערכת יחסים בינונית או מזיקה, אתה מפסיק לנסות להיות טוב יותר. אם עבודתך לא מספקת אותך, אתה מתפטר מהעבודה שיש לך. אתה לא זז אחורה או קדימה: אתה תקוע.
אתה תקוע? אתה לא מתקדם?
קיפאון נוצר כאשר איננו יכולים ליצור קשר עם הרגשות והרגשות האמיתיים שלנו. מכאן שאינכם חשים דחיפה אמיתית לפעולה, לחולל שינוי שיעשיר אתכם ויהפוך את החיים למשמעותיים יותר. אלו הסימנים המעידים על כך שאתה תקוע:
- אתה לא מרגיש התלהבות. אתה עושה הכל בצורה מכנית ומנסה לא לחשוב על זה הרבה. אתה לא רוצה לסבך דברים.
- אתה לא רוצה להתחייב לכלום. אתה פשוט מקיים את מה שמתבקש ממך, גם בעבודה וגם ברמה האישית. אבל אתה לא רוצה להסתבך יותר מדי.
- אתה נמנע מאתגרים. כשאתה מתמודד עם אתגר פוטנציאלי או חידוש, אתה זוז הצידה. אתה לא מעוניין להעמיד את עצמך במבחן, וגם אתה לא רואה את ההגיון בכך.
- אתה מרגיש עייפות כמעט כל הזמן. אחת האמרות האהובות עליך היא "אני עייף". וזה נכון, פיזית אתה מרגיש שחסר לך אנרגיה. הגוף שלך מרגיש כבד ואתה נופל בקלות לנמנום.
- השגרה שלך מובנית מדי. אתה עושה כמעט הכל, כל יום, באותו אופן. אותן שעות, אותו מסלול, אותן שיחות.
- אתה דוחה כל דבר חדש. נראה שכל חידוש מביא לך אי נוחות מיותרת. אתה לא רוצה להשקיע את המאמץ שלך כדי להסתגל למשהו שאתה לא יודע עליו.
- אתה כל הזמן מרגיש עצלן ומשעמם. אתה מפהק הרבה ומקווה ש"יעזבו אותך בשקט" וששום דבר לא דורש ממך לזוז. כמעט הכל משעמם אותך, אבל מה שהכי משעמם אותך זה לחשוב על שינוי.
- אתה מצדיק את הגישה שלך, אפילו בשקרים. אתה בונה שורה של "סיבות" כוזבות כדי לתמוך בחוסר הפעילות ובפחד שלך משינוי. אתה ממציא תירוצים כדי להצדיק את הקיפאון שלך.
אם לא תתקדם, חזור אחורה
כשאתה עובר את אחת מאותן תקופות של קיפאון, בוודאי יש גוון של עצב, או כעס, או שניהם, מאחורי המצב. העובדה שאתה תקוע אומר שלמרות שאתה לא מבין זאת, יש בעיה שצריך לפתור בחייך.
דיכאון סמוי הוא כמו חיה קטנה שכל הזמן מכרסמת אותך וגונבת אנרגיה חיונית. זהו זמזום עמום שיש לו משקל רב על תפיסת חיי היומיום. כאילו הונח צעיף אפור על המציאות שלך ואתה חושב על הכל דרך עיוות הצבע הזה. שום דבר לא ייראה מספיק מעניין כי אתה לא מסתכל על זה ישירות.
כעס, בתורו, הוא אחד הרגשות המשתקים ביותר. כשהיא מושרשת בתוכך, היא פועלת על ידי אכילה של רגשות אחרים. כעס מודחק גורם לך להיות נוקשה, סרקסטי ושלילי. זה מביא אותך להרגיש סוג של בוז לכל מה שסביבך ותורם לכך שאין לך משהו שיעיר את העניין שלך. זה מערער את היחסים שלך עם אנשים אחרים ומשפיע על הבריאות שלך בטווח הארוך.
כך גם לגבי האשמה, שלפעמים מתיישבת בלא מודע שלך. כשלא עשית או אמרת את זה, או כשעשית את זה ואמרת את זה, זה ייצור חרטה ואתה נמלט מהמציאות הזו. סביר להניח שהמחיר הוא חיוור הרגשות שלך והרצון שלך לחיות.
יש להתייחס לשלבי הקיפאון בזהירות. לפעמים הם דורשים רק תהליך של מודעות וחשיבה מחודשת על התנאים שבהם הם חיים. אולם פעמים אחרות הם סימן לכך שמשבר מתחיל לפרוץ.
אז כשאתה מרגיש שאתה לא יכול להתקדם, עדיף שתחזור אחורה. אתה קשור למצב כלשהו מהעבר שלא התגבר עד הסוף ועדיין משפיע על ההווה שלך. זה נכון שהחיים הם לא גן ורדים, וגם לא מסיבה כל יום. אבל מצד שני, זה בעצם הדבר היחיד והיקר ביותר שיש לך.
לחיות בלי לחיות זו לא אופציה. זמן הקיום קצר מכדי לבזבז על שגרה חסרת תועלת ומערכות יחסים לא מספקות. השלווה והאושר שלך הם הסיבות האמיתיות היחידות שבגללן כדאי לך ללכת לצלול. יש להשאיר את השקט למתים.
