בגרות היא כאשר אתה לא צריך להאשים אחרים בבעיות שלך
זוכר כשהיית ילד? ילדות היא תקופה נפלאה, וזו הסיבה שאנחנו לפעמים מסתכלים אחורה בנוסטלגיה. זו הייתה תקופה שבה גילינו את העולם, אבל יחד עם זאת, הרגשנו את הביטחון שטיפול מבוגרים סיפק לנו.
במהלך הילדות, ההורים או המטפלים שלנו הם אלה שאחראים להגן עלינו, לספק את הצרכים שלנו, ולא פחות חשוב, לקבל החלטות עבורנו. לכן ההתבגרות היא חוויה מרה-מתוקה; אנו מאבדים תחושת נוחות וביטחון, אך אנו זוכים למשהו בעל ערך רב לאין שיעור: חופש.
"אין בעיה כל כך גרועה שקצת האשמה לא יכולה להחמיר".
-ביל ווטרסון-
ככל שחולפות השנים, אנו מתחילים לאט לאט לקחת את המושכות על חיינו. הדבר הראשון שאנו עושים הוא לעבוד כדי שנוכל לדאוג לצרכים הבסיסיים שלנו, אבל יש היבטים נוספים שגם עלינו ללמוד להיות אחראים עליהם: הקשרים הרגשיים שלנו, למשל, או הבריאות הנפשית שלנו.
ההבדל בין צמיחה לבגרות טמון באופן שבו אנו מנהלים אחריות זו. הזמן עובר ללא הרף וכולנו גדלים, אבל הדרך בה אנו לוקחים אחריות על הרגשות שלנו קובעת עד כמה התבגרנו בנוסף למידת הצמיחה שלנו.
בגרות היא חיפוש פתרונות לפני חיפוש האשמה
קבלת החלטות כרוכה בהתנסות ברגשות הקשורים לפחד מאי ודאות ומטעות. לפעמים אנחנו נקלעים לדרך שלנו ואנחנו נאבקים לבחור בדרך זו או אחרת.
אבל האמת היא שכולנו הולכים לעשות טעויות, כי טעויות זה חלק מהלמידה. אתה זוכר מתי למדת להוסיף בבית הספר? בהתחלה זה היה מאוד מסובך ועשית שגיאות רבות, אבל עם תרגול הוספה הפכה ליכולת בסיסית.
הידיעה שטעינו מביאה לתהליך מורכב של רפלקציה וניתוח, ובגלל זה לפעמים קל לחפש סיבות חיצוניות לטעויות שלנו. כאן נכנסת לתמונה האשמה. לעתים קרובות, כאשר אנו מתמודדים עם מכשולים, המוח שלנו עובד קשה כדי למצוא מישהו או משהו להאשים.
זה קורה כל כך הרבה שאפילו כשאנחנו מועדים על חפץ דומם, אנחנו מאשימים אותו בכך שהוא מפריע. זה קרה לך פעם? אתה הולך בהיסח דעת ואתה דורך על צעצוע שלא היה צריך להיות שם, פוגע בעצמך בדיוק במקום הכואב ביותר ברגל. בלי לחשוב על זה, אתה שומע את עצמך נוזף בצעצוע הארור הזה. זה טבעי, תסכול מחפש את מי להאשים.
אבל מה קורה כשמכשול שאתה נתקל בו הוא משהו חשוב יותר מצעצוע באמצע הרצפה? אולי נכשלת בבחינה שחשבת שאתה מוכן אליה, או אולי הם לא חידשו את החוזה שלך בעבודה, או שיש לך בעיות תקשורת עם בן הזוג שלך, או שאביך כועס עליך כשאתה חולק את דעתך.
אם לא נהרהר בעצמנו, אם נסחף לרגשות שלנו, האשמה תופיע כמו אור ניאון במוחנו. אולי אתה מאשים אנשים אחרים, נסיבות, או אפילו את עצמך. אבל, עצרו לחשוב: איך האשמה עוזרת למשהו?
כאשר אנו מאשימים אחרים או את עצמנו במה שקורה לנו, אנו מתמקדים ברגשות ובעמדות שליליות. אנחנו אוחזים בכעס ותסכול, עצב וטינה, אבל זה לא מוביל אותנו לשום מקום. בקיצור, אנחנו נעשים אומללים יותר.
עם זאת, אם נשבור את הרגשות השליליים הללו ונגיע לצד השני, נבין שמעבר למי או מה שאשם, קיים משהו הרבה יותר מועיל: נקיטת פעולה שתעזור לנו לשנות את המצב. אם נחפש פתרונות, נשלח לעצמנו את המסר שכל מה שנכשל, נוכל לנסות לתקן ונעבוד על זה.
קרא גם: איך להתמודד עם פחד וחרדה משתקים?"בואו ננסה להיות יותר כמו ההורים של העתיד שלנו מאשר הילדים של העבר שלנו."
-מיגל דה אונאמונו-
אתה בוודאי זוכר מצב שבו קרה לך משהו לא הוגן. לדוגמה, נכשלת בבחינה שלדעתך הצלחת בה. אתה מרגיש נורא כשאתה משחזר את המצב בראש שלך, מתלונן לעצמך על הפרופסור או על עצמך. אתה מחפש את מי להאשים.
אתה מרגיש תקוע לחשוב על זה, כי זה שייך לעבר, ואת העבר אי אפשר לשנות. האשמה חוסמת את תהליך החשיבה שלנו.
אבל אם תחליף הילוך ותבחר לעשות משהו בנידון - כמו לארגן מבחן איפור, או לשבת ללמוד את הנושאים שלא הצלחת בהם, או לבקש עזרה - הרגשות שלך ישתנו. התסכול שלך יהפוך למוטיבציה. בגרות היא ללמוד לעבור מהצעד הראשון לשני.
אז בפעם הבאה שמשהו רע יקרה לך ואתה מוצא את עצמך מחפש את מי להאשים, הזכיר לעצמך שהכי טוב שאתה יכול לעשות עבור עצמך הוא לנסות ולהפוך את הדף. רגשות שליליים הם בלתי נמנעים, אבל אם נחפש פתרונות במקום את מי להאשים, בשלב מסוים נבין שהשארנו את הרגשות השליליים האלה מאחור ואנחנו מתקדמים לעבר המטרות שלנו.
