האם לגברים ולנשים יש יכולות רגשיות שונות?

רובנו גדלנו כששמעו אנשים אומרים דברים כמו " בנים לא בוכים" או "את בוכה כמו ילדה". או אולי כשהיית ילד, מישהו אמר לך "דברים כאלה מיועדים לבנים. אל תהיה ילדון!" או אם אתה נער, "אל תהיה סיסי!" רגשות כאלה אולי פחות נפוצים היום, אבל הם עדיין נאמרים. האם אנו מאפשרים לילדים לבטא באופן טבעי את רגשותיהם? האם ילדות קטנות טובות יותר בביטוי רגשותיהן? האם לגברים ולנשים יש יכולות רגשיות שונות?

ישנן דעות רבות בנושא שנקבעות במידה רבה על ידי החברה והתרבות, והרבה מחקרים ניסו לענות גם על שאלות אלו. האם גברים ונשים שונים כל כך מבחינה רגשית? ואם כן, אז למה?

רגשות אסורים ותפקידי מגדר

מהרגע שאתה נולד אתה לומד לווסת את הרגשות שלך על סמך היחסים שיש לך עם האנשים שמטפלים בך. המילים, המחוות והקול שלהם משמשים מודל ומאפשרים את היכולת שלך לזהות רגשות בעצמך ובאחרים. הדוגמה שלהם גם מלמדת אותך איך לבטא את הרגשות שלך ולבנות מערכות יחסים עם אנשים אחרים.

הדברים שאתה שומע מגיל צעיר, כמו "תהיה גבר" או "אל תהיה היסטרי" משקפים הבדל ברור בתפקידי המגדר. במילים אחרות, הבדל בהתנהגות וברגשות שמותר לך לבטא על סמך אם אתה בת או בן. אנחנו מדברים על ההתנהגויות הצפויות והמקובלות מבחינה חברתית.

כתוצאה מכך, מגיל צעיר מאוד, אתה מתנהג בצורה מסוימת ומווסת את האופי שלך כך שתוכל להשתלב בנורמות המקובלות מבחינה חברתית. במילים אחרות, ההתנהגות שלך משתנה כך שאחרים יאשרו ויאהבו אותך. לכן, יש השפעות תרבותיות חזקות שגורמות לבנים ולבנות לקבל מסרים שונים לגבי איך להביע ולנהל את הרגשות שלהם.

טיפוח, לא הטבע, קובע יכולות רגשיות שונות

למסרים בסיפורים, בבדיחות, במשחקים ובמדיה הבידורית (בין היתר) יש השפעה משמעותית על הסוציאליזציה של בנים ובנות. לדוגמה, מילים שאנו משתמשים בהן עם בנות נוטות להיות טעונות יותר מבחינה רגשית, ואנחנו מדברות איתן על נושאים סנטימנטליים יותר. ישנם מחקרים שמראים שגם אמהות וגם אבות משתמשים בשיח רגשי יותר עם בנות. מחקרים מראים גם שבמהלך התפתחותם של ילדים בבית הספר, בנים הופכים פחות אקספרסיביים. ההיפך נכון לגבי בנות.

כמו כן, בנות גדלות עם יותר מוטיבציה להתמודד עם הרגשות שלהן ולתקשר איתם. בנים, לעומת זאת, לא מקבלים כל כך הרבה הדרכה רגשית ואינם מעודדים להביע את רגשותיהם. כתוצאה מכך, בנים נוטים לבטא ולנהל את המצבים הרגשיים שלהם באמצעות התנהגות. התנהגות זו עשויה לכלול מריבות או פעולות אחרות שהם למדו במקום כלים מילוליים שיעזרו להם לתקשר כיצד הם מרגישים.

הבעיה היא שהחוסר בידע רגשי לא משפיע רק על הפסיכולוגיה האינדיבידואלית של גברים כילדים ועד לבגרות. זה גם משפיע על יכולתם להבין ולזהות את המצבים הרגשיים של האנשים סביבם.

חינוך רגשי

עובדות אלו נובעות מהבידול המוטה שמתרחש בשלב מוקדם כל כך בחייהם של ילדים מבחינת החינוך הרגשי שלהם. אין לזה שום קשר להבדלים ביולוגיים ביכולות בין בנים לבנות. מחקרים מראים שלבנים עם אבות המעודדים ביטוי רגשי יש את אותם כישורים כמו בנות בגילם.

במאמרם "אינטליגנציה רגשית ומגדר: מעבר להבדלים מיניים", לייר גרציה ועמיתיה טוענים שרוב המחקרים על מגדר ואינטליגנציה רגשית התמקדו בניתוח הבדלים המבוססים על מין, במקום להציע התייחסות לזהות מגדרית פחות סטריאוטיפית. לילדים יש את הזכות להביע את רגשותיהם ולהתייחס לאחרים בכל דרך שבא להם באופן טבעי. זה לא משנה עם איזה מין הם מזדהים.

אף אחד לא צריך להעניש או להדחיק ביטוי רגשי אצל בנים. בעוד שהחברה מעודדת נשים להיות אקספרסיביות רגשית מרגע שהן קטנות, בנים לומדים שזה סימן ל"חולשה". או גרוע מכך, סימן ל"נשיות". שיעורים מסוג זה מעכבים את יכולתם לפתח עולם רגשי רחב וגווני באותה מידה. הבחנות מסוג זה בין רגשות של בנים ובנות עלולות לגרום להדחקה ולחוסר יכולת לזהות ולהביע רגשות במילים בהמשך החיים. זה, בתורו, מוביל לסבל פסיכולוגי ולבעיות במערכות יחסים.

חינוך הוא המפתח

אף אחד לא מטיל ספק בערך החינוך הפורמלי. הערך שאנו מייחסים לחינוך רגשי, אם כן, צריך להיות גבוה באותה מידה. כתרבות, אנו רוצים שילדים יגדלו בסביבה מעוררת אינטלקטואלית. ערך גבוה מאוד ניתן להצלחה בלימודים. למרבה הצער, אף אחד לא מקדיש תשומת לב רבה לאינטליגנציה הרגשית של הילדים וליכולותיהם. אנחנו נוטים להשאיר את זה כדי לנהל את הקורס ה"טבעי" שלו.

למידה רגשית, טובה או רעה, מתחילה משנות חייך הראשונות. אתה צובר ומעדכן את הידע שלך במהלך חייך. כשאתה ילד, שתי סביבות ראשוניות מציעות חינוך רגשי: משפחה ובית ספר. החדשות הרעות הן שבמסגרות חינוכיות פורמליות, מעט מאוד תשומת לב ניתנת לאינטליגנציה הרגשית של ילדים.

חוסר יכולת לנהל רגשות יכול לגבות את שלו. אם אתה מגביל את עולמו הרגשי של ילד זכר, אתה מגביל את הפוטנציאל הרגשי שלו כמבוגר. לכן, ליכולת להתפתח ולהביע את עצמך רגשית אין שום מגבלה גנטית. לגברים ולנשים אין יכולות רגשיות שונות. ביטוי והרגשה של רגשות הן יכולות אנושיות נפלאות המאפשרות לנו ליהנות ממערכות היחסים שלנו ומהבריאות הנפשית הטובה.