הצלקות של התעללות מינית בבנים ובגברים
התעללות מינית בבנים היא אחת הזוועות הכי מושתקות בהיסטוריה האחרונה. למרות שזה משהו שקורה גם לבנות, הסטטיסטיקה מראה שהתעללות בבנים היא משהו שכדאי ללמוד יותר בפירוט. אנשים רבים מופתעים כשהם מגלים שזה די נפוץ.
מחקר שנערך באוסטרליה העריך ש-1 מכל 11 בנים ו-1 מכל 4 בנות היו קורבנות של צורה כלשהי של התעללות מינית בילדים. הרוב המכריע של המתעללים הוא גברים (97%) וכך גם רבים מהקורבנות. למעשה, כ-26% מכלל קורבנות ההתעללות המינית הם בנים וגברים.
מחקרים דומים שנערכו באירופה הניבו תוצאות דומות מאוד. זה לא מאוד מעודד. קורבנות רבים של התעללות מינית נושאים עימם את החוויה לאורך כל חייהם. זה נטל שהם לא יכולים להתנער ממנו. זו גם צורה של טראומה שלא תמיד ברורה. הם לא מרגישים טוב, אבל לא מצליחים להבין למה.
נשים מתייצבות באופן כואב, בהדרגה, בתרבות השתיקה סביב סוג זה של התעללות מינית. אבל עדיין יש סטיגמות רבות עם גברים שעברו התעללות, ורק עכשיו כמה מתחילים לדווח על הדברים שקרו להם בילדותם.
תרבות השתיקה
קשה מאוד לבנים או לגברים שחוו התעללות מינית בילדותם לדבר על כך. בעולם הפטריארכלי שלנו, בנים מאמינים שאם הם לא יגדלו לעמדת כוח, הם חלשים ולא ישרדו.
נדרשת רמה עמוקה ועמוקה של שבריריות לגברים כדי לקבל תפקיד כקורבן. זה אומר להיכנס לטריטוריה רגשית שברוב המקרים אף אחד לא הראה להם איך לחקור. זה אחד ההיבטים האכזריים ביותר של הדרך שבה אנחנו מגדלים בנים מהתקופה שהם ממש קטנים.
כאשר גבר מודה שהוא היה קורבן להתעללות מינית, הוא פותח את ה"גבריות" שלו להתקפה, חוסר אמון וספקות לגבי נטייתו המינית. זה כמו פי שניים מהכאב. בנים נוטים להגיב בחוסר אמון גם להתעללות. קשה להם מאוד לקבל ש"זה" באמת קרה להם. המחשבה המיידית שלהם היא שאף אחד לא יאמין להם.
כוחה של התעללות מינית בבנים
התעללות מינית בבנים לא תמיד עוסקת בהתעללות המחפשת הנאה. במקרים רבים, זה רק מעשה של שליטה, השפלה וכוח על הקורבן. כאשר אותם קורבנות הם גברים, הטראומה מותירה לעתים קרובות פצע עמוק בכל הנוגע לזהותם המינית, לגבריות ולמערכות יחסים עתידיות. הם גם פצעים שלא מצטלקים בקלות.
אלימות מינית היא גם לא רק פיזית. התעללות פסיכולוגית והסטיגמה שמגיעה עם התעללות הם לרוב גרועים יותר עבור הניצול מההתעללות הפיזית עצמה. צריך להבין שסוג זה של אלימות עוסק בכוח כדי לראות את הנזק האמיתי שהיא גורמת לנערים ולגברים.
המתעלל משתמש באלימות כלפי נער כהפגנת כוחו כמבוגר. הם תמיד עושים זאת בקו הדק של חוסר היכולת של הקורבן לקבוע בבירור את ההבדל בין מין עם הסכמה ובלי הסכמה.
זה מוביל לתחושת אשמה עצומה אצל הנער. הוא יזדקק לרמה הרבה יותר גדולה של בגרות רגשית כדי לעבד את זה ממה שיש לו כרגע. זה מה שהופך את החוויה הזו לכל כך מזיקה ומסוכנת.
האימים הנסתרים של פטריארכיה מרושעת
הרבה אנשים מתקשים להבין שהתעללות מינית על ידי גברים, נגד גברים, היא הרחבה של שליטה פטריארכלית. במקרים רבים, אנו חושבים על זה כעל מערכת שנותנת לגברים כוח על נשים. מה שזה באמת עושה זה לתת להם כוח על החלשים וחסרי האונים.
זה משחק מסוכן שהתרבות שלנו המשיכה להסתיר הרבה יותר מדי זמן. זו מערכת שאנחנו צריכים להפסיק להילחם בה בכיוון המגדר ולהתחיל להילחם בה כבני אדם. בסופו של יום, המערכת מזיקה לגברים ולנשים כאחד.
צלקות פסיכולוגיות
לצלקות הפסיכולוגיות שנותרו אצל בנים שעברו התעללות מינית יש כמה דברים משותפים לצלקות של בנות שעברו את זה גם כן. דיכאון הוא תגובה כמעט מיידית בשני המקרים. גם רגשות אשמה ודימוי עצמי נמוך עולים במהירות.
רמות ההערכה העצמית יורדות בהרבה במקרים של התעללות מינית. אם זה לא יתגלה לעולם, וחמור מכך, אם זה ממשיך לקרות, רגשות הבושה, הלכלוך, הכאב, הנטישה וחוסר האונים רק הולכים וגוברים. הילד חי בעולם שהוא לא יכול לשלוט בו, ואין שום דבר שהם יכולים לעשות כדי למנוע מהאדם הזה לתקוף אותו.
אם אתה חושב על איך זה קורה גם במהלך חלק קריטי בהתפתחות שלהם, אתה יכול לראות מדוע ההשלכות כה הרסניות. כשהקורבן הוא ילד, יש לך את כל הדברים לעיל, בנוסף לאינספור לחצים חברתיים ודפוסי התניה שמונעים מהם לקבל שהתעללו בהם.
במקרים רבים, זה גם יוצר פצע עמוק בזהות המינית שלהם, שלא תמיד הם מצליחים לרפא. כל הדברים האלה עובדים יחד כדי למנוע מהם להתחיל בתהליך הריפוי שלהם. בינתיים, הטראומה תמשיך להחמיר עם הזמן.
