עשיית מעשים טובים באנוכיות היא למען הערמומיות, לא לטובות

גילוי אדיבות בכנות אינו שכיח כמו חסד שנעשה מתוך אינטרס אישי. סוג אחרון זה של טוב לב, שאנו נוטים להבחין בו כאשר זה מאוחר מדי, קשור יותר לערמומיות או לאנוכיות מאשר לנדיבות, סולידריות או מסירות. להיות טוב זה לא אותו דבר כמו להיות ערמומי, אבל בהקשרים מסוימים, אנחנו מבלבלים בין השניים. את האחרון אפשר להסוות, וזה יכול להערים עלינו. יתרה מכך, כשזה קורה, אנחנו יכולים בסופו של דבר להרגיש מאוכזבים ועצובים. יצרנו ציפיות מהאדם האחר שכלל לא היו מציאותיות.

הגוון האנוכי של מי שטוב מתוך אינטרס אישי

כשמישהו עוזר לנו, אנחנו אוהבים לחשוב שהוא עושה את זה כי הוא באמת מודאג לגבי מה שאנחנו צריכים. עם זאת, כאשר אנו מגלים שהפעולה מונעת מאינטרס אישי, אנו נוטים לקחת מיד את הערך שנתנו לאותו אדם, למרות שהתועלת ממעשיו לא השתנתה.

הנזק נוצר מכיוון שאנו מבחינים במניעים האמיתיים למעשה החסד כביכול. אם עמוק בתוך הפעולה נמצא אינטרס אישי, כנראה שהאדם פועל מתוקף תועלת אישית, לא סולידריות.

לאלו המתחכמים יש גוון אנוכי מסוים . המטרות שלהם תמיד נמצאות במרכז מה שהם עושים. זה כל כך כך שהאלטרואיזם הפוטנציאלי והדאגה לאדם האחר נשארים ברקע.

אלטרואיזם: בתוך מהות הטוב

האדם האלטרואיסטי מתמסר לזולת, מתעניין באחרים ומגלה, מעל הכל, סולידריות ומסירות.

זה המקרה מכיוון שמי שהוא אלטרואיסטי מבצע את מעשיו בשאיפה לא לפגוע באיש. האלטרואיזם מחפש ללא הרף את התועלת של אחרים, מבלי לחשוב על מה ניתן לקבל בתמורה. לעשות טוב בלי להסתכל על אף אחד אחר.

נכון שאהבה עצמית היא הכרחית, אבל אדם אלטרואיסטי שומר על גבולות תקיפים. זה לא עניין של גילוי חוסר עניין בעצמו, אלא של הבנה שחסד נולד ממעשה חופשי ורצוני המבקש לעזור לזולת.

תכונות של טוב, לא ערמומיות

אנו יכולים להגדיר צורה זו של עזרה מתעניינת כיכולת המיומנת להשיג כל מטרה. במילים אחרות, האינטרס האישי אינו רע כי הוא מניע אותנו. הדבר הרע הוא להשתמש בתנועה הזו כדי לתמרן ולנצל אחרים.

אדם אדיב הוא ידידותי כלפי האנשים שהוא צריך ואלה שהוא לא. הוא עושה טובות למי שבבעלותו ולמי שלא. והוא מוותר על מקומו בתור לאדם שממהר, גם אם אינו רוצה לפלרטט איתם.

לבסוף, ומעל לכל, אסור לשכוח שבעשיית מעשי חסד בהתנדבות וללא אינטרס אנו מעבירים ערכים של אמפתיה ואנושיות.