וויליאם שייקספיר: ביוגרפיה של הפייטן האלמותי
בן ג'ונסון, משורר ומחזאי מפורסם מהמאה ה-16, אמר על וויליאם שייקספיר שהוא חסר גיל, וגאונותו תתעלה על הזמן. הוא לא טעה. יצירותיו תורגמו ליותר מ-100 שפות. הסיפורים, הדמויות והאמירות שלו השפיעו על התרבות שלנו, והראו לנו איך נוצר קסם האהבה ואת הכאב של בגידה, הונאה ומלחמה.
ידוע גם בתור הפייטן האלמותי מאבון, שייקספיר היה משורר ומחזאי שהיה נערץ בתקופתו. עם זאת, הוא גם רכש התעלות יוצאת דופן במהלך התקופה הוויקטוריאנית. יותר מ-400 שנים חלפו מאז מותו, ומאז עובדו יצירותיו אלפי פעמים, כמעט בכל מקום בעולם.
דמויות כמו Hamlet, Shylock, Lady Macbeth, Viola, Rosalind או Caliban מ- The tempest חורגות הרבה מעבר לארכיטיפים הקלאסיים. זו, אולי, הייתה המיומנות הגדולה ביותר של ויליאם שייקספיר. כי בדיוק כשאנחנו חושבים שאנחנו מתוודעים אליהם, קורה משהו שמפתיע אותנו ומקרב אותנו עוד יותר לעלילה.
בעזרת העט המיומן שלו, הוא הצליח להתחקות אחר קווי המתאר של דמויות כבר אלמוות. לאותם מלכים מיוסרים, סוחרים, מכשפות או אהובים מאוהבים יש אותם תסביכים כמו כולנו. הקורא או הצופה ראו פיסות מעצמם בעבר, שרוע על הבמה ומשובץ באותן דמויות מרהיבות, מי שקורא אותו בימים אלה יכול לראות את אותו הדבר.
שנים מוקדמות: ראשיתו של שחקן וסופר צעיר
וויליאם שייקספיר נולד בשנת 1564 בסטרטפורד-אפון-אבון, וורוויקשייר, אנגליה. אביו, ג'ון שייקספיר, היה יועץ, ואמו, מרי ארדן, הייתה גברת עשירה בעלת מעמד טוב.
על שנות הילדות והנעורים הראשונות הללו, אנו יודעים מעט מאוד. עם זאת, משנת 1582 ואילך, הבעיות הכלכליות של המשפחה נודעו. שייקספיר נאלץ אז לוותר על לימודיו ולעבוד כקצב.
בגיל 18, הוא הכניס את אן האת'אווי, בתו של איכר מקומי, להריון. לאחר לידתה של התינוקת, הזוג התחתן, וויליאם הצעיר החליט לעזוב עם משפחתו ללונדון. הייתה לו מטרה אחת בראש: להתפרנס כשחקן וכסופר.
כשהגיע לבירה הבריטית לא היו לו בעיות להצטרף לקבוצת התיאטרון "אנשי צ'מברליין", שהחלה להופיע בהצלחה רבה.
לידתו של המחזאי
משנת 1592 ואילך, הקריירה של הפייטן באמת החלה להמריא. המחזאי הזה מאבון החל לרכוש תהילה אמיתית בשלבי לונדון. הפטרון שלו, הנרי וריוטסלי הצעיר, הרוזן מסאות'המפטון, הביא אותו למעגלים האינטלקטואלים המוערכים ביותר באותה תקופה. השפעה זו, יחד עם אופיו הפתוח ואף הליברטיני של שייקספיר, עיצבו חיי חברה קדחתניים למדי.
הוא יצר ידידות טובה עם סופרים אחרים כמו כריסטופר מארלו, בן ג'ונסון, רוברט גרין וריצ'רד בורבג'. כולם נדהמו מיצירותיו המוקדמות. לפיכך, הנרי הרביעי, (חלק ראשון) ומאוחר יותר הנרי הרביעי (חלק שני), יחד עם הנרי החמישי, זכו להצלחה יוצאת דופן בסצנת התיאטרון הלונדונית.
מאוחר יותר הגיעו ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי וטיטוס אנדרוניקוס. מצד שני, עם קומדיות כמו "שני האדון מוורונה " או "חלום ליל קיץ", הוא הפגין את כושר ההמצאה, המקוריות והקסם של סיפורים שקסמו יותר ויותר את הקהל של אותה תקופה.
עד 1597, הפייטן מאבון כתב 15 מתוך 38 היצירות המוכרות לנו כיום. הוא היה איש עשיר, הבעלים של הבתים המפוארים ביותר בסטרטפורד, ויכול היה להציע למשפחתו כל מה שהם רוצים. ויליאם שייקספיר בהחלט נהנה מאורח החיים הזה.
הוא הצליח לכתוב תסריטים עבור חברת התיאטרון שלו, שיחק כשרצה, ובשנת 1599 הם אפילו בנו מחדש את תיאטרון הגלובוס מהריסות התיאטרון כדי ליצור בית משחק.
השנים האחרונות של וויליאם שייקספיר
בתחילת המאה המשיכו יצירותיו הספרותיות לצמוח ולהתבגר. משנת 1600 ואילך, מורשות אלמותיות גדולות בהיסטוריה שלנו הופיעו במקום, כמו Troilus ו-cressida, Hamlet, othello, king learn, או חלום ליל קיץ. הדיאלוגים היו עתה עשירים יותר, דינאמיים יותר, והיה גם סגנון פואטי מלוטש ועמוק יותר.
לפיכך, הטקסטים שאנו יכולים למצוא בהמלט רחוקים למדי מאלה שאנו יכולים לראות מיצירות קודמות כגון הנרי החמישי. השפה מיומנת יותר והקווים שלו חדים יותר, והוא הצליח לתאר ביעילות את העומק הפסיכולוגי של הדמויות. כמו כן, בתקופה זו, ויליאם שייקספיר פרסם גם את הסונטות המפורסמות שלו.
היצירות האחרונות שלו, כמו Cymbeline או The Tempest, נתנו צורה לז'אנר יותר ברוח הטראגיקומדיה, שבו הסיפורים קצת יותר קודרים, אבל מבלי לאבד את היכולת להפתיע את הצופה.
בשנת 1613, לאחר ביצוע הנרי השמיני, הגלוב נשרף באופן טרגי בשריפה. לקח כמעט שנה להיפתח מחדש. עם זאת, עד אז, ויליאם שייקספיר פרש לסטרטפורד.
הוא מת זמן קצר לאחר מכן, בגיל 52. למרות שסיבת מותו המדויקת אינה ידועה, מסמכים כתובים מתייחסים לאהבתו לשתות עם חבריו המחזאים, כמו בן ג'ונסון. קדחת וההגזמות המתמשכות גרמו לסיום מוקדם למישהו שאולי היה מסוגל לתת לנו עוד יותר יצירות, ועוד יותר יצירות אלמותיות.
סגנון ומחלוקת על יצירותיו של וויליאם שייקספיר
צל שלעתים קרובות תלוי על דמותו של וויליאם שייקספיר הוא האם הוא היה המחבר של כל יצירותיו. יתר על כן, אנשים אומרים שמארק טווין, הנרי ג'יימס וזיגמונד פרויד אפילו התחילו לתהות אם אדם כזה באמת היה קיים. אחרים אמרו שאנשים כמו כריסטופר מארלו ובמיוחד הרוזן מאוקספורד אדוארד דוור, עמדו מאחורי כמה מיצירותיו.
עד היום, אנחנו לא יודעים אם היה איש קש מאחורי דמותו של וויליאם שייקספיר. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, למשל, מציינת ששייקספיר ומרלו באו לעבוד יחד. לפיכך, רבות מהעבודות שיוחסו לשייקספיר היו, למעשה, תוצאה של שיתוף פעולה הדדי.
שייקספיר ואומנות העשרת השפה
מעבר לכל השאלות האלה האם כל היצירות של שייקספיר באמת נכתבו על ידי הפייטן מאבון, יש מציאות שאין להכחישה. ההשפעה של יצירותיו הייתה עצומה. אחד מכישוריו היה לעצב את השפה כך שתתאים למטרותיו האמנותיות.
בכך הוא העשיר את השפה האנגלית בצורה יוצאת דופן. מומחים מעריכים כי הודות לוויליאם שייקספיר נוצרו עד 2000 מילים חדשות. לפיכך, מונחים כמו "משמח", "מתמעט" ו"עתיק יומין" הם תוצאה של כושר ההמצאה המופלא שלו.
מצד שני, הדמויות שלו עיצבו גם את התרבות הפופולרית שלנו ואפילו את עולם הפסיכולוגיה. הם הפכו להתייחסויות מפתח כדי לעזור להבין מציאויות רבות.
להתנהג כמו אותלו, לסבול מתסביך אדיפוס או להיות כמו רומיאו ויוליה, כולם נותנים לנו מושג מיידי למה האדם מתייחס. בעצם, וויליאם שייקספיר הוא עדיין, היום, אותה דמות אלמותית ובלתי חוזרת, שממשיכה לעורר בנו השראה כה רבה.
