הכרה: המפתח לכבוד והערכה עצמית
כולנו זקוקים להכרה חיובית עבור התכונות וההישגים שלנו. קודם כל מעצמנו, כדי לאמת את היכולות והערך העצמי שלנו, אבל גם מהסובבים אותנו. אצל ילדים, הכרה היא העמוד המהווה את הבסיס להערכה העצמית. במסגרת עבודה, זה נותן לעובדים מוטיבציה נחוצה. ובמערכת יחסים רומנטית בריאה, הקשר הוא שקושר את בני הזוג וגורם לשני בני הזוג להרגיש אהובים, מוערכים, מוערכים...
אבל רעיון ההכרה לפעמים לא מובן. יש אנשים שרואים את זה באור שלילי, כי יש אנשים שמחפשים כל הזמן חיזוקים חיוביים מאחרים. ולמרבה הצער, הם לא מסוגלים להיות עצמאיים רגשית. אנשים רבים חושבים שסוגי אישיות אלה בונים את ההערכה העצמית שלהם רק על הכרה חיובית של אחרים.
"אל תזלזל באף אחד; אפילו אטום מטיל צל."
- פיתגורס מסמוס-
אבל המפתח לכל זה הוא איזון. מכיוון שאתה פשוט לא יכול להכחיש את זה, להכרה יש תפקיד מפתח במערכות היחסים שלנו, במצב הרגשי ובחיים החברתיים שלנו. יתרה מכך, הכרה קשורה קשר הדוק מאוד להערכה, הן להערכה העצמית והן להערכה של אחרים. אם אתה מכיר את היררכיית הצרכים של מאסלו, אתה יודע שלהערכה יש תפקיד חשוב מאוד. זה בנקודה עדינה בפירמידה, שבה הכרה עצמית או היכולת להרגיש בטוחים ומוכשרים מתיישבים עם החשיבות שאנו נותנים לאופן שבו אחרים רואים את מי שאנחנו ומה אנחנו עושים.
הכרה, סוג של כבוד חברתי ועצמי
בני אדם חיים בדואליות מתמדת. כולנו רוצים להרגיש שמכירים ורואים אותנו אבל גם חופשיים ועצמאיים. עם זאת, אף אחד לא אוהב להרגיש בלתי נראה, התעלמות, או להרגיש שאף אחד לא רואה או מעריך אותם.
כל מי שהיה הילד בחלק האחורי של הכיתה, הילד שאוכל לבד בקפיטריה, או הילד שישב לבדו במגרש המשחקים מכיר את העובדה הזו היטב. הנער שאף אחד לא מעריך אבל שכולם מותחים עליו ביקורת. או שהאדם שבן הזוג לא מעריך אותם, שחי בבאר עמוקה של בדידות וכאב רגשי. הכרה היא קישור רגשי בין אנשים שגורם לנו להרגיש מוערכים על ידי בני גילנו ומכובדים כבני אדם.
לזהות מישהו זה לראות אותו כפי שהוא. זה להכיר בנוכחותם, פשוט לתת להם להתקיים, לתת להם את החופש להגדיר את עצמם. זה להעריך מישהו על מי שהוא ולעזור לעודד את הצמיחה האישית שלו, במקום לפסול אותו. הכרה יוצרת קבלה עצמית, אשר בתורה עוזרת לחזק את ההערכה העצמית.
מצד שני, אתה לא יכול לשכוח שאיך שאחרים רואים אותך יכול באמת להשפיע על ההערכה העצמית והערך העצמי שלך. אתה פשוט לא יכול להפריד בין השניים. אנחנו יצורים חברתיים, ומה שאחרים אומרים או חושבים עלינו משפיע עלינו בצורה כזו או אחרת.
הכרה חשובה, אבל אל תסתמכו עליה
כולם יודעים שדחייה היא אולי אחד הרגשות הכואבים ביותר שאתה יכול לחוות. הרגשה של עמיתיך נטושה או לא מוצאת חן בעיניך מפעילה את האזעקות הפנימיות שלך ולוחצת על לחצן הפאניקה. בדידות ובידוד הנגרמים מקשרים לא בריאים, שליליים או מוזנחים מובילים לסבל. עם זאת, כפי שכבר הוזכר, עלינו לאזן בין ההכרה שאנו מקבלים מאחרים לבין ההכרה שאנו נותנים לעצמנו.
איזון הכרה
מיקוד חייך כולו בחיזוק חיצוני חיובי רק גורם לתלות רגשית. לכן, חשוב מאוד שנזכור אמת אחת פשוטה. איך אחרים רואים אותנו מושפעת מאוד מהאופן שבו אנחנו רואים את עצמנו. בואו נסתכל על כמה דוגמאות. עובדים שבטוחים ביכולותיהם ומרגישים מיומנים ובטוחים בעצמם יוצרים סביבות עבודה טובות. הם עושים טוב ואחרים בדרך כלל מכירים בעבודתם הטובה.
בואו נסתכל על דוגמה נוספת. אדם בעל ערך עצמי, שמרגיש מסופק, חופשי ועצמאי יוצר לעיתים קרובות מערכות יחסים רגשיות מוצקות. אותה אישיות בוגרת ובטוחה מעוררת הכרה והערצה, אך לא תלות. אם אתה במצב הזה, אין צורך בחיזוק מתמיד. גם האושר שלך אינו תלוי רק בשאלה אם אתה מקבל הכרה חיובית או לא. זהו איזון מושלם בין הערך שאתה נותן לעצמך לבין ההכרה הכנה שאתה מקבל מאחרים.
לסיכום, אנחנו לא יכולים להעמיד פנים שדעותיהם של אחרים לא משפיעות עלינו. הכרה היא הבסיס של כל חברה מסיבה פשוטה מאוד: היא מפגישה בין אנשים. זה מאפשר לנו באמת לראות אנשים, ללא קשר לגיל, מצב, מוצא אתני או אופי. לדעת לזהות אנשים באשר הם באמת, ולא במי שאנו רוצים שהם יהיו, גם עוזר לנו לאהוב בצורה אינטליגנטית.
בואו נלמד להיות מספיק צנועים וזמינים מספיק כדי לזהות אחד את השני. שנינו צריכים להכיר בחוזקות שלנו, כמו גם בחוזקות של אנשים אחרים, ולראות אנשים כפי שהם באמת.
