הקשבה ללא אמפתיה: חוסר התקשרות רגשית
הקשבה ללא אמפתיה היא כמו להסתכל מבלי לראות. זה כמו להנהן בראש למרות שהמוח שלך מנותק לחלוטין ממה שקורה סביבך. זה להיות שם, אבל לא באמת להיות שם. תקשורת והקשבה אמפתית חיוניות לבניית מערכות יחסים חזקות ומשמעותיות. הם מאפשרים לך להתחבר לרגשות של אנשים אחרים.
רק לפני כמה חודשים, פול בלום, פסיכולוג ומומחה למדעי הקוגניציה באוניברסיטת ייל, אמר כמה הערות שנויות במחלוקת על אמפתיה. לדבריו, אין בזה שום דבר חיובי.
לפי פול בלום, זיוף מסתתר לרוב מאחורי אמפתיה. לדוגמא, אדם יכול להזדהות עם מה שאחר אומר לו גם כשלא באמת אכפת לו מזה. בעצם, הוא מתייחס לעובדה שכל אחד, בדרך כלשהי, מסוגל לשים את עצמו בנעליים של אחרים. עם זאת, זה לא אומר שבאמת אכפת להם ממה שהם עוברים. זה בעצם מה זה הקשבה ללא אמפתיה.
לכן, הוא מאמין שאין טעם באמפתיה אם אין לנו גישה פרואקטיבית. כדי להיות אמפתיים באמת, עלינו להיות מודעים באופן אותנטי לאדם שמולנו ולסיפורו. יתרה מכך, כפי שפול בלום מציין, לפעמים יש אנשים שפשוט נראים אמפתיים אבל לא עושים שום דבר כדי לעזור לאחרים. הם רק מגלים אמפתיה כדי להרגיש טוב עם עצמם.
לכן, זה לא מספיק רק להיות שם, להרגיש ולהראות שאנחנו מבינים את המציאות של הזולת. עלינו להפגין באופן אקטיבי את התחושה הזו, את החיבור שאנו יוצרים איתם.
הקשבה ללא אמפתיה
אנשים נוטים לטכס את האינטראקציות היומיומיות שלהם עד כדי כך שזה הופך להיות בלתי אפשרי עבורם לתפוס את היעדר הקשר הרגשי הקיים בתוך מערכות היחסים שלהם עם אחרים.
דוגמה מאוד אופיינית היא אותם אבות ואמהות שמגיבים כמעט אוטומטית לילדיהם כשהם מסבירים להם משהו. זה מגיע לנקודה שבה ביטויים כמו "כן, הציור שלך יפה" ו"באמת? זה מעניין" הופכים חסרי משמעות בגלל שהם חוזרים על עצמם לעתים קרובות כל כך. יש הורים שחושבים שילדיהם לא מבינים שהם רק מנסים לקבל תשובה מהירה כדי שיוכלו להמשיך בפעילויות שלהם, אבל הם באמת שמים לב לזה.
זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים את הילדים שלנו בכל ליבנו. זה אומר שהחיים העמוסים שלנו מפריעים למערכות היחסים שלנו. הורים שיש להם לוח זמנים קדחתני תמיד חושבים על האחריות שלהם ונוטים להקשיב ללא אמפתיה.
תגובות לא אמפתיות מעכבות חיבור רגשי
כולנו דיברנו עם מישהו שלא באמת היה שם. יש מקרים שבהם אנחנו רוצים לנהל שיחה אמיתית עם אדם אבל הוא מהנהן רק בגלל שהוא לא ממש מקשיב. כאילו לא היה קשר רגשי וזו רק שיחה ריקה.
פעמים אחרות, אנשים נותנים לנו תשובות שאינן מועילות כלל. הנה כמה דוגמאות לתשובות מסוג זה:
- תגובה מייעצת: מה שאתה צריך לעשות זה...
- תגובה אישית אמפתית: אתה מגזים יותר מדי, אין בזה שום דבר רע!
- תגובה מתקנת: אתה טועה.
- תגובת חקירה: אבל למה חשבת/עשית/אמרת את זה?
- תגובה נמנעת: אני מבין שאתה מודאג, אבל אני פשוט לא יכול לעזור לך כרגע כי...
כפי שאתה יכול לראות, תשובות מסוג זה הן דוגמאות ברורות להקשבה ללא אמפתיה שיכולה לגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו.
טיפוח אמפתיה אותנטית ויחס אקטיבי
כולנו מסוגלים להיות אמפתיים. למעשה, ד"ר אנתוני דייוויד מהמכון לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומדעי המוח בלונדון ביצע מחקר שהראה שאפשר למדוד אמפתיה.
זה אפשר לעולם להבין שכולם מסוגלים לאמפתיה. עם זאת, לאנשים אין גם כוח רצון לשפר את היכולות החברתיות שלהם. זה אומר שכן, אנחנו אמפתיים, אבל אנחנו לא משתמשים באמפתיה בצורה יעילה כמו שצריך.
כתוצאה מכך, הקשבה ללא אמפתיה הפכה נורמלית למדי. אנו חושבים על עצמנו כעל מקיפים, סבלניים ואכפתיים כאשר במציאות איננו אמפתיים עם אחרים.
על מנת לשפר, חשוב לזכור את המפתחות הבאים:
כיצד להשתמש באמפתיה ביעילות
- כדי לפתח אמפתיה, עלינו ללמוד כיצד להיות נוכחים באמת ללא חיפזון או תירוצים.
- קשר עין הוא המפתח. אנחנו צריכים להסתכל על האדם האחר בעיניים מבלי לשפוט אותם. עלינו ללמוד לשדר חיבה והבנה במבטנו.
- שנית, עלינו לדעת כיצד להגיב. ביקורת, שיפוטיות או ביטויים כגון "הייתי עושה את זה במקומך" או "היית צריך להתנהג אחרת" אינם מועילים כלל.
- מכל הדברים, האמפתיה חייבת להיות פרואקטיבית. אלה שאומרים שהם מבינים אבל לא עושים שום דבר כדי לעזור רק נותנים לאחרים תקוות שווא. לספר למישהו שהם יקרים ואז להזניח אותו יכול ממש לפגוע בו.
לסיכום, אל לנו להניח שאנו מומחים בתחום זה. תמיד יש לנו מה ללמוד ולהשתפר. לאט לאט אנו יכולים לשפר את האמפתיה שלנו וזה יכול להוביל למערכות יחסים טובות ואמיתיות יותר.
