זיגמונט באומן: איך פייסבוק ומדיה חברתית לוכדות אותנו
זיגמונט באומן הוא סוציולוג פולני שזכה לתהילה ולהכרה בזכות ספרו Liquid modernity. בו הוא מוקיע את העובדה שהפוסט-מודרניזם הביא עמו את קריסת ה"סולידיות". שום דבר כבר לא מוצק או מוצק. הכל זמני, חולף וניתן לשינוי. ואחת ההתקפות הגדולות שלו היא על תופעת הרשתות החברתיות.
ההתבגרות לא הייתה קלה עבור זיגמונט באומן. הוא נאלץ לברוח מארצו, נרדף על ידי הנאצים. לבסוף הוא הצליח להשתקע בישראל ובשנות השבעים החל להפתיע את העולם עם התזות שלו. הוא זכה במספר פרסים, כולל פרס "הנסיך מאסטוריה" הנודע, ב-2010.
זיגמונט באומן ערך ניתוח חד של העולם העכשווי. המחשבות הגדולות והאחרונות ביותר שלו הן באינטרנט ובמדיה החברתית. אין הוא רואה בהם מעלה גדולה. למעשה, הוא מגדיר אותן כמלכודות מודרניות שאנשים נופלים אליהן ושמחים מכך לחלוטין.
זיגמונט באומן ופייסבוק
הנה ציטוט מדהים של זיגמונט באומן: "מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, הרוויח 37300€,000000 עם החברה שלו, ונהנה מהפחד שלנו מבדידות. זה מה שפייסבוק". במציאות הוא לא מתייחס רק לפייסבוק, אלא לכל המדיה החברתית.
הסוציולוג הדגיש שהגאון של מארק צוקרברג הבין עד כמה בני אדם חוששים להיות לבד. ברשתות החברתיות נראה שהבדידות לא קיימת. תמיד יש מישהו "שם" שמוכן לקרוא את החששות שלנו ולשבח אותנו על שחלקנו אותם ב"לייק" תומך.
אנשים נראים כעת די שמחים להיות חלק משיחות טריוויאליות לחלוטין - הכל בשם "להישאר מחוברים". הימים שלנו כבר לא עוברים בחברת אנשים אחרים. השותף הנאמן ביותר שלנו ביום יום הוא המחשב או הטלפון שלנו.
היעדר דיאלוג וקהילה
כסוציולוג, באומן עוסק בתלויות טכנולוגיות חדשות. עבורו הם כוחות הרסניים, כמעט שאי אפשר לעמוד בפניהם. יש להם כוח מרשים של "קהילה". מעולם בהיסטוריה לא היה דבר כזה. ובכל זאת גם זיגמונט באומן חושב שמעולם לא נעשתה כל כך הרבה תקשורת בלי שום דיאלוג או פרי אמיתי.
זיגמונט באומן אומר שבפייסבוק וכדומה, מה שאנשים עושים זה "הד". הם מקשיבים רק למה שהם רוצים לשמוע. עבורו, המדיה החברתית היא כמו בית עצום של מראות, שבו אנחנו פוגשים אנשים אבל לא מנהלים דיאלוג.
יצירת קשרים וביטולם במדיה החברתית היא קלה מדי. בחיים האמיתיים, זה לא כל כך קל. בחיים האמיתיים אנחנו צריכים להתמודד עם מה שאנחנו עושים. באינטרנט, אנחנו לא. יש חילופי מסרים, אבל אין דיאלוג. יש חילוקי דעות, אבל אין ויכוח בונה אמיתי. זה יוצר אשליה של להיות מחוברים עם אחרים כשאנחנו לא באמת.
התחום של "ציבור אותי"
המדיה החברתית מזמינה אותנו לפרסם את עצמנו, להראות מי אנחנו. כמובן, אנחנו בוחרים רק את החלקים הכי ייצוגיים כדי להראות לאחרים. אנו יוצרים קהילות קטנות שאנו מנהלים לפי גחמתנו. אנחנו דיקטטורים קטנים באימפריה של חשבוננו, ואנחנו אלה שמחליטים מי צריך להיות שם ומי לא. זה לא באמת משפיע עלינו אם אנחנו "נפרדים" עם מישהו.
האגו שלנו במקום הראשון במדיה החברתית. מבלי משים, אנו נעשים תלויים באופן שבו אנו מופיעים בפייסבוק. אנחנו רוצים שיזהו אותנו ויזהו אותנו בדרך מסוימת, ואנחנו מתוסכלים אם זה לא קורה.
זיגמונט באומן רואה ברשתות החברתיות מלכודת. הוא חושב שיש לזה השפעה מכרעת על מה שהוא מכנה "תרבות הנוזל". בה שוררים יחסי אנוש רעועים. אהבה ללא פנים וללא כל מחויבות. גלי רגשות ורעיונות שנמצאים כאן היום ונעלמים מחר. זה משעשע אנשים, אבל במקביל הוא שולט בנו יותר ויותר. אנחנו פשוט לא מודעים לכוחות הפוליטיים והכלכליים שמחזיקים אותנו באחיזתם.
עבור זיגמונט באומן, התחזית אינה מעודדת. למרות כל כך הרבה מידע שמתעופף, אנחנו נעשים חסרי ידע. אנחנו אף פעם לא יודעים במה להאמין. התקשורת שלנו מצטמצמת למונולוגים ולא לתקשורת אמיתית. יש כל כך הרבה גלובליזציה שהאינדיבידואליזם נעשה יותר ויותר תוקפני. כל מה ש"החופש" הזה עשה הוא להפוך אותנו לצייתנים יותר לאלה שרוצים להחליט איך אנחנו חיים את חיינו.
