היפוכונדריה: כאשר הפחד מלהיות חולה הופך לממשי
הפרעת חרדת היפוכונדריה או מחלה (כפי שה-DSM-5 מכנה זאת) היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר להתייעצות בקרב מטופלי פסיכותרפיה. הפרעה זו מתייחסת לאנשים שחיים בחרדה מתמדת הקשורה לפחד לסבול ממחלה.
היפוכונדרים נוטים לחשוש באמת מהמחלות המרמזות על הידרדרות מתקדמת וארוכת טווח. כמה דוגמאות הן סרטן, איידס ופיברומיאלגיה. עם זאת, ישנם גם היפוכונדרים רבים החוששים ממחלות לב או דרכי נשימה, אשר מרמזות על אבולוציה מהירה וחמורה יותר.
אחד המאפיינים הגדולים ביותר של היפוכונדריה הוא הפחד ממחלות שמדרדרות בהדרגה את הגוף. להיפך, הפחד ממחלות מהירות יותר כמו התקפי לב או חנק אופייני יותר להפרעת פאניקה. לא משנה מה המחלה שההיפוכונדר מפחד ממנה, רגשותיו, תחושותיו ומעשיו יסתיימו "לחול עליהם" בטווח הארוך (מבחינה פסיכולוגית).
למרות שהמרכיבים העיקריים של היפוכונדריה הם הפחד ממחלות והכוונה מתמדת לאבחנה (בדיקות רפואיות, מחקרים וכו'), ישנם גורמים פסיכולוגיים נוספים המשפיעים על התפתחותה, עוצמתה ומשך הזמן.
במאמר זה, נסביר כיצד הפחד האי-רציונלי של היפוכונדרים הופך למציאות, כתוצאה מחיפוש ממצה אחר שליטה על גופם, חוסר הסובלנות שלהם לאי ודאות וניהול לא הולם של הפחד.
איך הפחד מלהיות חולה מושך את המחלה בפועל
על מנת שאדם מפחד ממחלה יפתח היפוכונדריה, יש צורך במספר גורמים. בין הגורמים הפסיכולוגיים האופייניים ביותר שבסופו של דבר הופכים את הפחד לחלות למציאות, אתה יכול למצוא ציפיות לא אמיתיות ורעיונות מוקדמים לגבי איך גוף האדם צריך לעבוד.
התפקיד שציפיות לא אמיתיות, דרישה עצמית והצורך בשליטה משחקים בהתפתחות היפוכונדריה
כאשר למישהו יש ציפיות לא מציאותיות ומופרכות לגבי איך הגוף שלו צריך להרגיש בכל יום, כל תחושה פיזית נורמלית (כמו התכווצות או כאב לא ספציפי) הופכת לסימן אזהרה המעיד על כך שמשהו לא בסדר.
למרות שכאב ואי נוחות תמידיים הם סימנים (אם אני מוצא את עצמי סובל מכאבים כל יום, אז אולי זה נכון. משהו חייב להיות לא בסדר), אנשים עם פחד לא הגיוני ממחלות מפרשים את הסימנים האמורים כאינדיקטורים ברורים למחלה.
הפחד להיות חולה הופך גדול יותר אם יש לך תוכנית נפשית שאומרת שמשהו לא בסדר איתך ושאתה עלול להיות חולה כי הגוף שלך מרגיש סוג מסוים של דרך. היפוכונדריה קלה יותר לפתח כאשר יש תפיסה מוקדמת של איך הגוף צריך להיות. סוג זה של חשיבה די נפוץ בקרב אנשים שיש להם סובלנות נמוכה לתחושות גופניות מגעילות. אנשים אלה חושבים שהגוף שלהם צריך להישאר תמיד אותו דבר (ללא צלקות/פגמים חדשים), ללא כאבים ובסך הכל "נורמלי".
למרות שאי נוחות פיזית היא נורמלית וחלק מהחיים (הגוף שלנו הוא אורגניזם בשינוי מתמיד), אם תשים לב אליו יותר מדי, בסופו של דבר תגביר אותו. זה מוסבר על ידי תיאוריית בקרת השער, שהוכיחה מדעית שטיפול בתחושה בגוף מגבירה אותה, מה שהופך אותה לאינטנסיבית יותר ולאורך זמן. לכן, טכניקות הסחת דעת הן חלק מהמפתחות להצלחה בכל הנוגע לטיפול פסיכולוגי בהיפוכונדריה.
כמו כן, חייבת להיות רמה גבוהה של דרישה עצמית לגבי הגוף והעלמת אי הנוחות. לא רק שמספיק לפחד מהמחלה ולא לעמוד בהפרעות הגופניות, אלא שחייבת להיות רמה גבוהה של דרישה עצמית וחיפוש אחר שליטה כדי להתקיים היפוכונדריה.
הימנעות מלהיות חולה פיזית הופכת אותך לחולה פסיכולוגית
אי סובלנות של תחושות גופניות מטרידות, יחד עם דרישה מהגוף להפסיק להרגיש אותן ושליטה מוגזמת במה שקורה לו, גורמת לאנשים בסופו של דבר להיות חולים פסיכולוגית, שכן קשה להגיע לשני דברים בבת אחת. אם מישהו עוקב אחר מה כואב, כמה זה כואב ואיך זה משפיע עליו, האדם הזה מבזבז את זמנו בניסיון לשלוט בבלתי נשלט: דרך התפקוד הרגילה של האורגניזם שלו.
כאשר התחושות הגופניות הופכות לגדולות יותר (בזכות תשומת הלב המופנית אליהן), האדם מתחיל להיות יותר ויותר חרד והוא מתחיל להתייעץ עם רופאים או להיכנס לאינטרנט על מנת לדעת מה כואב או מדוע הוא מרגיש כך. תהליך חיפוש המידע המקוון מסוכן מאוד. זה עשוי לתת לאדם מידע שהם עלולים להשתמש בו נגד גופו, הידוע גם בשם נבואה המגשימה את עצמה.
קבלת אבחנה שלילית (אין מחלה אמיתית בהיפוכונדריה) תגרום לאדם להרגיש שלווה זמנית. עם זאת, ייתכן שזה יגרום להם להיות תלויים בדעות של אנשי מקצוע. כאשר מעמידים היפוכונדרים בעמדה של "אדם חולה", הם מתחילים לראות את עצמם ככאלה, וזה לא נכון.
איך נוכל לנהל נכון את הפחד להיות חולה?
המוח חזק מאוד ולעתים קרובות הוא "בוחר" בדרך הלא נכונה בביטחון רב. לפקפק במה שאנשי מקצוע אומרים לך ולהתעקש שאתה עדיין חולה למרות שרופאים אומרים לך אחרת זו לא הדרך הנכונה לנהל את איך שאתה מרגיש. כשזה מגיע להיפוכונדריה, האדם צריך להבין שחיפוש ממצה אחר הוכחות רפואיות גורם לו לחיות בפחד - עליו להניח שהוא טועה גם אם הוא משוכנע שמה שהוא מרגיש הוא אמיתי.
הפחד להיות חולה הוא נורמלי ומסתגל. פחד זה מועיל ומסית אותנו לנקוט באמצעי בטיחות. עם זאת, חיפוש אחר מידע מעמיק על התסמינים לכאורה אינה הדרך הנכונה לנהל את הפחד האמור. ראשית, עליהם להפסיק את הצורך לשלוט בכל תחושה גופנית ולקבל בדיקות רפואיות, ולכן הם עוזבים את תפקיד "האדם החולה".
שנית, הם צריכים להבין שהבעיה היא לא המחלה בפועל, אלא חוסר הסובלנות לפחד ממנה, שמתגבר בכל פעם שהם עושים משהו כדי לפייס אותה. חשוב להבין שפחד הוא לא הבעיה. הבעיה האמיתית היא הדרך שבה האדם מנהל את הפחד שלו. זה מה שמפתח היפוכונדריה.
עבודה עם הפחד שלך היא דרך טובה ללמוד איך לנהל אותו. כדאי לחקור למה זה קורה, מה אפשר לעשות בנידון, וגם לנסות לקבל את זה. עבודה עם פסיכולוג היא דרך מצוינת לנסות ללמוד לנהל את הפחדים שלך, כולל הפחד להיות חולה.
אי ניהול נכון של הפחד הזה אומר שסביר להניח שבסופו של דבר תפתח מחלה פסיכולוגית.
