אלימות פסיבית: פצעים עמוקים שנראים שטחיים

אלימות פסיבית נראית כמעט פרדוקסלית. אלימות גורמת לנו לחשוב "אקטיביים", כך שבאופן עקרוני, אלו יהיו שני רעיונות שאינם עולים בקנה אחד. אבל בחיי היומיום אנחנו כן נתקלים באנשים שבלי להרים את קולם או להשתמש במילים פוגעות, גורמים לנו להרגיש מותקפים. הקורבן של אלימות פסיבית חש סוג של כאב מעורפל שקשה להצביע על כך.

אלימות פסיבית או עמדות אגרסיביות פסיביות הן תוצאה של חוסר יכולת לפתור קונפליקט עם סמכות, באחד או כמה מביטוייה השונים, או עם מצב שלילי. יש תחושה של חוסר אונים או חוסר הגנה שהופכת להשלמה. אבל ההתפטרות הזו מלאה בכעס ובתסכול, שיופיעו בסופו של דבר בצורה כלשהי.

אלימות פסיבית בתרחישים יומיומיים

הדוגמאות הברורות ביותר לאלימות פסיבית הן עם בני נוער. אבא או אמם אומרים להם לנקות את החדר שלהם, למשל, והם מגיבים במשהו כמו, "אני אעשה את זה עכשיו!" ואז הם אף פעם לא עושים זאת.

זה נפוץ גם עם ילדים קטנים. הם זורקים התקף זעם ואם אתה לא נכנע, הם זורקים את עצמם כדי לפגוע בעצמם. או אחר כך שוברים אגרטל יקר "בלי להתכוון".

עם מבוגרים, כמובן, יש גם אלפי דוגמאות לאלימות פסיבית. כשאתה מדבר עם מישהו והוא מעמיד פנים שהוא לא שמע. או כשהם נותנים לך ביקורת נוקבת, במסווה של עצה או הצעה. או כששמים אותך בין הפטיש לסדן ומבקשים ממך באדיבות להחליט. ואתם מכירים עוד דוגמאות!

אלימות פסיבית וסמכות

באופן כללי, אלימות פסיבית צומחת במצבים הכרוכים בדינמיקה כוחנית. בדיוק אותו כוח מונע או מגביל ביטוי של רגשות תוקפניים. זו הסיבה שהם פונים לכבוד מזויף, שמתורגם לאחר מכן לאלימות פסיבית.

גם אנשי רשות הם לרוב קורבן לאלימות פסיבית. כמובן הורים, אבל גם בוסים, מורים, רופאים וכו'. לפעמים הם לא מחזיקים רשמית בעמדת כוח, אבל יש להם את התפקיד הזה על האדם האחר. כמו שלאדם אחד במערכת יחסים יש יותר שליטה או השפעה.

נתוני כוח אלו עלולים לגרום גם למקרים של אלימות פסיבית. הם יודעים שלמי שנמצא מתחת להם מבחינה היררכית אין חופש מלא להגיב להתנהגותם. כמו כשהבוס מבקש ממך לעבוד רק שעה נוספת בכל יום, כדי לעזור לכולם. או כשהשותף שלך אומר שעדיף שיעזור לך כי אתה לא יכול לעשות את זה לבד.

אלימות פסיבית מופעלת על ידי יצירת אשמה, הכחשה, השפלה או שימוש באחר, אם כי בעקיפין. לפעמים זה מאוד קשה לזהות כי זה בדרך כלל עטוף בדיבור רך ונימוסים טובים. זה כמעט אף פעם לא מודע.

השפעת אלימות פסיבית במעגלים חברתיים

התנהגויות אלימות פסיביות רבות מועברות ומטופחות בחברה שלנו. כמו כשאתה הולך ברחוב והומלס מבקש כסף. לפעמים אתה לא רוצה או לא יכול לעזור. ואז ההומלס אומר "אלוהים יברך אותך". כאן, אולי הוא לא באמת רוצה שה' יברך אותך, אלא להיפך. וזה המסר שהוא נותן לך בין השורות.

התנהגויות אלימות מפורשות או פסיביות יוצרות תגובות באותו אופן. הבוס הלחוץ מאלץ רק חלק מעובדיה להישאר מאוחר. מורה סמכותי גורם להתנהגות רעה, בין אם בגלוי ובין אם לאו. האם השולטת עלולה לגדל ילדים בעייתיים. פוליטיקאי שקונה קולות נותן לאנשים תירוצים לא לשלם מיסים.

הדבר המזיק ביותר באלימות פסיבית הוא שבכך שהם אינם מפורשים, הם גורמים לבלבול ואינם ברורים. כשאתה מעניש את המתבגר שלך על שלא ציית לך, הוא אומר "אמרתי לך שאני עושה את זה!" אם תגיד לבוס שלך שההערכה שלו לא הוגנת, הוא בטח ילמד אותך על משמעת ויעילות. ובן הזוג שלך עשוי להרגיש קורבן או מופתע באמת כשאתה אומר להם שהם מתייחסים אליך כאילו אתה טיפש.

עלינו ללמוד לשים קץ לפעולות המניפולטיביות הללו. עלינו להתמודד עם קונפליקטים כדי שלא ייצור או יזינו סוג זה של אלימות. זה לא אומר שאתה אומר כל מה שעובר לך בראש מבלי לסנן את זה. זה פשוט על שיפור היכולת שלנו לתקשר, ברור ורגוע.