ההבדל בין פנטזיה לתשוקה
מיליוני מחשבות עוברות במוחנו מדי יום, אך אנו בוחרים רק את אלו שאנו מחשיבים כרלוונטיות ביותר.
אנו בוחרים את המחשבות המייצגות אותנו בצורה הטובה ביותר ברגע נתון. אנו בוחרים מחשבות המועילות ביותר לפתרון בעיה מסוימת במהירות, וכאלה שמסכימות עם החזון שלנו על העולם, של אנשים אחרים ושל העתיד.
היכולת האנושית הזו היא שמאפשרת לנו לשנות את העולם סביבנו ולשנות את האופן שבו אנו מפרשים אותו. עם זאת, זה הולך יד ביד עם עצם החולשה האנושית של כניעה למחשבות שליליות שפוגעות בנו ומשתקות אותנו.
המוח שלנו מסוגל לדמיין את הטוב ביותר, אבל גם לשחזר את הסיוטים הגרועים ביותר שלנו. חרדה פתולוגית, למשל, מבוססת על הפרשנות שלנו למצבים שאנו רואים כמאיימים ולעתים קרובות קיימים רק בדמיוננו.
במילים אחרות, אנו מושפעים מטבענו מהתחזיות והציפיות שלנו לגבי מה שיכול לקרות. מחשבות אלו יכולות לשתק אותנו כאשר אנו מתמודדים עם מצבים מאיימים שעדיין לא קיימים. המחשבות שלנו, שנוצרות מחוויות עבר ותגובות פיזיות של פחד, צופות אסון.
פנטזיה: החבר הכי טוב של הנשמה והאויב הכי גרוע
הפנטזיה מאפשרת לנו לבנות עולמות מקבילים, יצורים בלתי אפשריים וסיפורים מרהיבים כמו אלה שאנו רואים בסרטים. לא רק שהיצירה האמנותית מרוויחה מהיכולת הזו לפנטז, אלא גם המדע מתקדם הודות לפנטזיה של מעבר למה שאנחנו רואים ומה שאנחנו יודעים.
עם זאת, חשוב מאוד לדעת היכן עובר הגבול בין פנטזיה למציאות. בתוך ההבחנה הזו מסתתרת המסתורין הגדול של מה שאנחנו באמת רוצים ומה שאנחנו פשוט מדמיינים.
המפתח לכך נמצא בידיעה שאנו מסוגלים לדמיין את הטוב ביותר, אך גם את הגרוע ביותר. עלינו גם להיות מסוגלים לזהות שלא כל מה שאנו מפנטזים עליו הוא משהו שאנו באמת רוצים. אנחנו חייבים להיות מסוגלים לראות אותם בגלל מה שהם באמת: רק מחשבות.
"כשאני בוחן את שיטות המחשבה שלי, אני מגיע למסקנה שלמתנת הפנטזיה יש משמעות יותר מהכישרון שלי לקלוט ידע חיובי".
-אלברט איינשטיין-
למשל, אנחנו יכולים לנהוג במכונית, לדמיין שאנחנו מסובבים את ההגה במהירות ובגלל אותו מעשה התנדבותי, אנחנו משחררים סדרה של אירועים שיסתיימו באסון.
אנחנו מסוגלים לדמיין את הרגע, את המילים שנאמרות על ידי המשפחה בבית החולים, את הכאב שהיינו גורמים. אנחנו יכולים לדמיין את המכונית ההרוסה, ואפילו לקחת אותה עד לדמיין את הלוויה שלנו. אנחנו יכולים לדמיין ולדמיין את כל הדברים האלה במוחנו, אבל זה לא אומר שאנחנו רוצים שזה יקרה.
אנחנו יכולים ללכת ברחוב, לראות אדם, ולדמיין את סיפור חייו של אותו אדם. אנחנו יכולים לפנטז על איך החיים שלהם עשויים להיות, העבר שלהם, העבודה שלהם, התחביבים שלהם, החולשות שלהם, ואיך זה יהיה לפגוש את האדם הזה. אבל זה לא אומר שהפגישה איתם היא משהו שאנחנו בהכרח רוצים.
כאשר פנטזיה הופכת לתשוקה
תשוקה היא משהו יותר מפנטזיה. הפנטזיה נשארת במוחנו. זה שוחה דרך הדמיון שלנו, ומגביר את החשיבה היצירתית שלנו. עם הרצון, יש מרכיב של פעולה, כוונה של תנועה, בעוד שפנטזיה היא רק היפותטית.
כאשר אנו מונעים על ידי תשוקה, אנו נרגשים ממשהו עמוק בתוכנו. הרצונות שלנו מתיישבים עם המוסר שלנו ועם הדרך שלנו להבין את העולם.
רצון עשוי להתחיל כפנטזיה. אנחנו מפנטזים על משהו ושואלים את עצמנו אם אנחנו רוצים לבצע אותו ולהפוך אותו למציאות. אם התשובה היא חד משמעית, אז מאותו רגע נוכל לקבל את ההחלטה לבצע פעולה, או מחווה, המובילה אותנו במורד השביל לעבר מטרת הרצון הזה.
על מנת להבין בבירור את ההבדל בין פנטזיה לתשוקה, אנו יכולים לשקול את הדוגמה של בגידה. יכולות להיות לנו פנטזיות על להיות עם אנשים אחרים שהם לא האחר המשמעותי שלנו, אבל בחיים האמיתיים אנחנו בעצם לא רוצים לעשות את זה.
במציאות, פנטזיה משמשת רק כדרך להפעיל את הדמיון שלנו. אנחנו יכולים פשוט להנות מהתמונות האלה, או להפוך אותן לביטוי אמנותי. זה לא אומר שאנחנו לא נאמנים. זו רק פנטזיה, ואסור לנו להרגיש רע עם זה.
אם הפנטזיה הזו הופכת לתשוקה אמיתית, זה עשוי לומר שהיא חורגת מעצם היותה משחק במוחו של האדם. זה יכול להזיז משהו בתוכנו ולהניע אותנו לבצע אותו בפועל באמצעות מעשים ומילים.
זה לא אומר שזה בהכרח יהפוך למציאות, אבל זה אולי אומר שאנחנו באמת רוצים משהו כשהוא הופך ליותר מסתם מחשבה. פנטזיה היא לא תשוקה. יכולות להיות לנו פנטזיות ולעולם לא נרצה להפוך אותן למציאות.
