חיבוקים משאירים חותם על הגנים שלנו

חיבוקים משאירים חותם על הגנים שלנו. המדע גילה משהו נפלא. מגע פיזי, למשל, מנחם תינוקות עור אל עור עם הליטופים והחיבה המתמדת שלנו, משאיר חותם על המוח שלהם. חותם מולקולרי זה מוטבע על הגנים שלהם כמו דיו בל יימחה. באופן מדהים, זה ישפיע על האישיות שלהם ואפילו על המערכת החיסונית והמטבולית שלהם.

בני אדם זקוקים למגע של יקיריהם על מנת למצות את הפוטנציאל שלהם. ברור שאף אחד לא מת מחוסר חיבה, ושלא נגעה באהבה לא יגרום לנו למוות.

עם זאת, באופן של דיבור, הם יקמלו, והם יסבלו מאותו מניעת אהבה וחומרי מזון רגשיים שהופכים את בני האדם בטוחים ומסופקים יותר.

הגוף, הנפש והעור חולקים קשר שחורג מהמרכזים העצביים או הקולטנים החושיים שלנו. אלו הם התרחישים שבהם סמנים ביולוגיים כמו אוקסיטוצין מתזמרים תהליכים בסיסיים וחיוניים. לכן, אנשים אומרים לעתים קרובות שחיבוקים הם כמו תרופה לנשמה. נוכל ללכת צעד קדימה ולאשר שנגיעה ונגיעה משפרת את האפיגנטיקה שלנו.

הם חותמות של אהבה שדור אחד יכול להשאיר על אחר. אמירה של עומק זה עשויה לעורר את הספקנות שלנו, אך מחקרים מסוימים תומכים בכך מעבר לאינטואיציה אנושית בלבד.

אלו ממצאים המזמינים אותנו להרהר האם חיבה מתמדת כלפי תינוק שזה עתה נולד תשפיע על יכולתו העתידית לטפל בסובבים אותו.

חיבוקים משאירים חותם על הגנים שלנו וגם מחסור בהם

יש אמת דרמטית כמו עצובה, וזו שמעט אנשים מדברים עליה. הכוונה היא לילדים שגדלים בבתי יתומים. מומחי התפתחות ילדים יודעים שבמדינות המוחלשות ביותר יש חדרים מלאים בתינוקות שלא משמיעים אפילו צליל אחד.

החדרים השקטים האלה בבתי היתומים חושפים את תגובתם של ילדים קטנים שלמדו בשלב מוקדם שבכי לא יועיל להם.

באותם מקומות עצובים, אף אחד לא בא לנחם אותם, ולא להחזיק אותם בזרועותיהם. אף אחד לא מטפח אותם בחיבה המיוחדת שמפיגה פחדים ועונה על צרכים רגשיים. טרגדיה כזו בסופו של דבר משפיעה באופן עמוק על חייהם.

מחקרים, כמו זה שנערך באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון על ידי הפסיכופתולוג סת' פולק, העלו כמה תגליות מדהימות. לפי ממצאים אלו, ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים אלו תהיה לקויה, והם יהיו פגיעים יותר ללחץ וחרדה. כתוצאה מכך, יהיו השלכות עקיפות, אך שליליות על המערכת החיסונית שלהם.

התבגרות עם או בלי חיבוקים ישפיע על עתידנו כבני אדם לחיוב או לרעה. המפתח לכל זה נמצא ב-DNA שלנו ובמנגנון הבולט שמרכיב את מה שנקרא "אפיגנטיקה". בואו לגלות עוד על זה למטה.

איך חיבוקים משאירים את חותמם על הגנים שלנו?

מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת בריטית קולומביה בקנדה פורסם בכתב העת המדעי Development and Psychopathology. בו סיפרה לנו ד"ר שרה מור לראשונה על כמה עובדות מרתקות. כמות המגע הקרוב, החיבה המנחמת, החיבוקים, הליטופים והמילים שמקבלים תינוקות לא רק עוזרת להם להרגיש בטוחים ואהובים. הממצאים גם הראו כי:

• חיבוקים משאירים חותם על הגנים של התינוק בגלל השינויים המולקולריים שמגע פיזי מחולל.
• מגע משפיע על האפיגנום. זה אומר שקבלת ליטופים, חיבוקים ומגע מתמיד בחודשי החיים הראשונים גורמים לשינויים כימיים בחלבונים וב-DNA שלהם.
• לכל זה יש השפעה על התנהגות הילד: פחות בכי, האכלה טובה יותר, התנהגות טובה יותר, התפתחות מוטורית ופסיכולוגית מיטבית יותר.
• יש עוד עובדה בולטת אחת. החוקרים גילו שאותם שינויים מוקדמים באפיגנום עורכים שינויים במבנה הכרומטין, ובכך מייצרים שינויים בגנום עצמו. מה זה אומר? בעצם, שתנאי הסביבה שאנו גדלים בהם ישפיעו גם על הצאצאים שלנו.

מה עם מבוגרים? איך חיבוקים מועילים לנו?

החיבוקים שאנו מקבלים בחודשים הראשונים מטביעים עלינו חותם בל יימחה.

עד כדי כך שההשתפכות הזו של חיבוקים, חיבה, ליטופים ומגע עור בעור לא קובעת רק את ההתפתחות הנוירולוגית הנכונה של התינוק. גילויים מוקדמים אלו של אהבה כנה משפיעים אפילו על דורות מאוחרים יותר, דבר שכבר הוכחנו בדרך כלשהי עם הממצאים הללו בנוגע למניעת אהבה.

במילים אחרות, את הטראומות שחווה דור אחד אפשר להעביר לדור הבא. זה בא לידי ביטוי במחקר שנערך על ידי הצוות של ד"ר טורסטן סנטהווירטה באוניברסיטת אופסלה, שם נראו השפעות מלחמת העולם השנייה במספר משפחות.

אבל מה עם בגיל מבוגר? אולי יש להם את אותה השפעה? כן, חיבוקים משאירים חותם גם אצל מבוגרים! חיבוק בבגרות ממשיך להשפיע בריאה מאוד על מוחו של מבוגר. הטריגר לרווחה זו, המסוגלת להקל על מתח וחרדה, הוא נוירוטרנסמיטר הפועל גם כהורמון: אוקסיטוצין.

כולנו צריכים לגעת ולהייגע. העור שלנו, יהיה גילנו אשר יהיה, זקוק לשפה המיוחדת הזו, שבמקרים רבים חשובה יותר ממילים. ליטופים וחיבוקים משמשים כמזון לשורשי חיינו כדי לעורר קשרים, להעלים אי ודאות ולבנות סביבות מאושרות יותר שבהן נוכל להתפתח באמת כאנשים.