מה קורה למוח כשאתה מתאמן?

לפעילות גופנית יש יתרונות פסיכולוגיים, פיזיים וחברתיים רבים. בנוסף לשיפור המערכת החיסונית שלך ומניעת מחלות מסוימות, זה יכול גם לשפר את מצב הרוח שלך, את ההערכה העצמית שלך ואת המראה הפיזי שלך. מנקודת מבט פיזיולוגית, פעילות גופנית נהדרת לבריאות הלב וכלי הדם והנשימה. אבל מה לגבי ההשפעות של פעילות גופנית על הבריאות הנפשית שלך? מה קורה למוח כשאתה מתאמן?

פעילות גופנית מסדירה את הפרשת הנוירוטרנסמיטורים, שהם תאים כימיים האחראים לתקשורת בין נוירונים. זה גם ממלא תפקיד בנוירוגנזה, תהליך שבו הגוף מחדש נוירונים ויוצר חדשים. כל זה תורם למוח בריא ולתפקוד קוגניטיבי טוב. לאחר מכן, נעמיק מעט במה הם התהליכים הללו.

צמיחה עצבית במוח בעת פעילות גופנית

אמונה נפוצה היא שהזדקנות והרגלים מסוימים מובילים למוות עצבי. אולם בשנים האחרונות, המדע הוכיח שזה לא המקרה. חוקרים ראו כיצד נוירונים יכולים לתקן את עצמם, למצוא מנגנוני פיצוי ולהגביר את היעילות של הרשתות שהם יוצרים. יכולת זו נקראת נוירופלסטיות, והיא חיונית להתפתחות, למידה והתאוששות מפציעות.

בהקשר של שינויים במוח בעת פעילות גופנית, מנגנון אחד של נוירופלסטיות הוא נוירוגנזה. יצירת נוירונים חדשים אינה תהליך שמתרחש בכל מקום במוח. ההיפוקמפוס, פקעת הריח והאזור התת-חדרי של החדר הצדי הם האזורים במוח שבהם מתרחשת תופעה זו.

בעשור האחרון, חוקרים מיקדו את מאמציהם בקביעה אילו גורמים מעודדים נוירוגנזה ואילו מעכבים אותה. שני גורמים שהם זיהו עד כה הם סביבה מועשרת ופעילות גופנית.

איך זה קרה?

מדענים עדיין לא מבינים עד הסוף כיצד פעילות גופנית משפיעה על נוירוגנזה. עם זאת, יש להם מספיק ראיות כדי להסיק שפעילות גופנית מגבירה את רמות ה- BDNF (גורם נוירוטרופי שמקורו במוח) ו-VEGF (גורם גדילה אנדותל כלי דם) בגוף.

BDNF ו-VEGF הם חלבונים המטפחים הישרדות עצבית ויצירת כלי דם, בהתאמה.

• BDNF

חוקרים מצאו כי רמות ה-BDNF מכפילות או אפילו משולשות במוח שלכם כאשר אתם מתאמנים, ויורדות חזרה לשגרה כשעה לאחר מכן. מדענים מתייחסים לגידול של החלבון לעלייה שנתית של 2% בנפח ההיפוקמפוס. במהלך תהליך ההזדקנות הרגיל, ההיפוקמפוס יורד ב-1-2%.

בקיצור, פעילות גופנית מגבירה את הביטוי של קולטן ה-NMDA על הנוירונים של ההיפוקמפוס. ההפעלה של קולטנים אלו מגבירה את רמות הסידן בתקציר, ומעוררת הפעלה של מסלולים המווסתים בסופו של דבר את הביטוי של חלבוני BDNF. לאחר מכן BDNF מפעיל קולטן אחר (trkb) הקיים בתאי אב בהיפוקמפוס, מה שמעודד יצירת נוירונים חדשים.

• VEGF

למרות שהמנגנון שמקשר בין VEGF לנוירוגנזה עדיין לא ברור, החוקרים מאמינים שהוא ממלא תפקיד ישיר ועקיף. מצד אחד, היא מחוללת שינויים בתאי העצב של ההורים. מצד שני, זה מגדיל את מספר והיקף כלי הדם.

עלייה בכלי הדם ובהיקף כלי הדם משפרת את זרימת הדם, וכתוצאה מכך, את בריאות התא. חוקרים ראו שפעילות גופנית והעלייה ב-VEGF כתוצאה מכך מעוררת עלייה בתאי האב וירידה במוות תאי, ומוסתת את הביטוי של מקרופאגים (תאי מערכת החיסון שמסלקים חומרים זרים).

נוירוטרנסמיטורים

פעילות גופנית מעוררת גם עלייה במגוון נוירוטרנסמיטורים. לדוגמה, כאשר אתה מתאמן, הגוף שלך מייצר יותר קטכולאמינים, נוירו-הורמונים המכינים את הגוף שלך להגיב למצבים מלחיצים, מאיימים או פעילים פיזית.

נוירוטרנסמיטורים נוספים בקבוצה זו הם נוראדרנלין, דופמין ואדרנלין. העלייה בחומרים אלו והעלייה באנדורפינים היא הסיבה שפעילות גופנית משפרת את הרווחה שלך.

תוצאה נוספת של פעילות גופנית היא ירידה בקורטיזול, מה שנקרא הורמון הסטרס. כתוצאה מכך, ההשפעה המזיקה שיש לקורטיזול על הגוף שלך פוחתת גם היא.

למידה ותפקוד קוגניטיבי

תהליך הנוירוגנזה, וההגנה העצבית בכלל, מתרחשים בעיקר בהיפוקמפוס. אזור זה במוח מתמחה בלמידה מרחבית ובגיבוש הזיכרון לטווח ארוך וקצר. לפיכך, בהקשר של השפעת פעילות גופנית על המוח, מספר מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית סדירה משפרת את הלמידה והזיכרון.

כאילו לא די בכך, נראה שהשפעה זו משתרעת גם על יכולות קוגניטיביות אחרות בשל השפעתה החיובית על מצב הרוח והפחתת מתחים. מהירות עיבוד, קבלת החלטות ותשומת לב סלקטיבית עשויים להשתפר על ידי פעילות גופנית. בקיצור, נראה שפעילות גופנית קשורה לשיפור בביצועים הקוגניטיביים הכלליים.