מה אם נלמד את הבנות שלנו להיות אמיצות במקום מושלמות?

הבנות שאנו רואים היום בפארקים ובשולחנות בית הספר שלהן, הן הנשים של המחר. אבל, קודם כל הן הבנות של היום ושום דבר לא מצדיק אותנו לרצות לקחת את הילדות שלהן, חלק אחר חלק, רק כדי שהן יהיו אישה מושלמת בעתיד. מוכנות להיות אמהות, מוכנות לטפל בבית, מוכנות לנווט בעולם, מוכנות להיות הטובות במקצוע שלהן, מוכנות לנהל את הרגשות שלהן, מוכנות לבלוע את התסכול שלהן מבלי להיחנק ממנו. אם הראש שלך כואב אחרי כל כך הרבה "מוכנות", תאר לעצמך איך הם מרגישים.

ילדות היא לא מעבורת לנשים מושלמות

ילדות היא לא מעבורת לנשים מושלמות. כמובן, אין הורה שלא רוצה שלילדיו יהיה עתיד מושלם. לכן הם עובדים עם האצבעות עד לשד העצמות כל יום, ולכן הם מחפשים את המורים הטובים ביותר ומתאמצים שיהיו יותר שעות ביום.

לפני כמה ימים קראתי מאמר שאמר שאנחנו מבקשים יותר מדי מילדים, ואולי זה נכון. מה שהניסיון לימד אותי זה שאנחנו לא מקשיבים להם מספיק. יש להם מיליוני רשתות חברתיות שבהן הם יכולים לבטא את עצמם, אך לא יכולים לעשות זאת במשקי הבית שלהם.

אל תבינו אותי לא נכון, זה לא אומר שהם יקבלו את כל ההחלטות, אבל אם יש לנו את הכוח לקבל החלטות עבורם, אז אנחנו צריכים לקחת בחשבון מה הם רוצים עכשיו, ומה הם היו רוצים לעשות. העתיד. אם ניקח על עצמנו את הזכות והחובה הזו, לא נוכל להתעלם מהאחריות הכרוכה בכך. זה לא אומר שאנחנו צריכים לפנק אותם, אלא לעזור להם להשתלב, לגלות את עצמם ולקבוע לאן הם רוצים להגיע. אני מדבר על משהו שלא קשור לכמה ההורים קפדניים.

אם אנחנו רוצים ללמד אותם משהו, למד אותם שהשלמות לא קיימת. שבשלב מסוים בחייהם הם יצטרכו להתמודד עם הפחד, וזה שהם אמיצים לא אומר שהם לא יחוו פחד, אלא הם שמים אותו בצד ומתגברים עליו. אלה שעושים זאת שוב ושוב, תוך כדי צפייה מהצד, יראו את הפחדים האלה הולכים וקטנים.

אישה מושלמת לא קיימת. אבל אישה אמיצה כן.

מלמדים אותם ששלמות לא קיימת, אבל שהפחדים מתרבים כשאנחנו מתבגרים: בריבוע אחד נראה שיש הרבה פחות מה להפסיד מאשר בקופסאות האמצעיות. בוא נגיד לה שיש ניצחונות עם מחיר כל כך גבוה שלא כדאי לזכות. זה לא שווה את זה להיות הפופולרי ביותר אם המחיר שאתה צריך לשלם הוא בריונות, הקנטות או סבל עלבונות.

הראה להם שלפני אימוץ דעה כשלהם הם צריכים לבחון אותה, ושהם צריכים לעשות זאת גם אם זה אומר שהם עושים זאת על סמך הדעות שלנו ואז אנחנו צריכים להקדיש זמן לחשוף אותם. אל תגרום להם לחשוב שפגיעות הופכת אותם לחלשים, כי הצבת מחסומים בפני אנשים שאכפת לנו מהם רק מרחיקה אותנו מהם.

למד אותם שיש להם כוח גדול. להיפרד מבן זוג עם סימן ראשון להתעללות, לפרוץ דלתות ולהתערב אם הם מרגישים שמישהו בסכנה, להגיד לא כשהם מקבלים הזמנה שנראית חשודה. למד אותם שחופש אין פירושו אנרכיה, ומי שחושש ממנה לא עושה לה טוב, למרות כמה מקהלת הקולות הזו יכולה להיות.

למד אותם שאם הם יאספו את כוחם באומץ הם יהפכו לאנשים ששווים את המאמץ, ובזמן שהם הופכים לאדם הזה הם עדיין יהיו מישהו ששווה את המאמץ. כי בינתיים זה נחשב כל כך הרבה שאם אתה עוצר לחשוב על זה, הכל קורה בזמן שאנחנו מתים, בזמן שאנחנו חיים... ובמהלך ה'בינתיים' המלא בסיכויים משהו קורה, וזה שיש לאושר סוג מצחיק של חיבה לאנשים ששווים את זה.