מתי "אני צריך..." שולט בחיינו?
עזוב הכל - כל מה שצריך להיות עריצות פסיכולוגית. זה מכשיל אותנו, מפריע לאושר שלנו. מחשבות אלו עולות באותן שיחות אוטומטיות שאנו מנהלים עם עצמנו, בהן אנו אומרים לעצמנו להישאר צעד אחד לפני חיינו. אנו מערערים את ההערכה העצמית שלנו כדי לתעדף את ה"אני צריך..." על פני ה"אני רוצה...".
הרעיון הזה עשוי להפתיע אותך. בחיי היום-יום שלנו, אנו נרמסים על ידי זרם אינסופי של חובות ואחריות. אנחנו יצורים חברתיים. החובה הסופית שלנו היא להוות חלק מאותה מכונה מושלמת ומשומנת היטב. ישנן השלכות בלתי נמנעות כאשר אנו יורדים מקצב או נכשלים בהשלמת משימה.
אנחנו יודעים את זה טוב מאוד. עם זאת, יש כבר מספיק לחץ חיצוני עלינו. אין טעם להוסיף את הלחץ המתיש עוד יותר של להיכנס לראש שלך. לפעמים אנחנו אובססיביים כל כך לגבי "אני צריך להתאמץ יותר כדי להוכיח כמה אני שווה". או אולי, "הייתי צריך להגיד את זה, לא את זה". או "הייתי צריך להתנהג אחרת". אבל המחשבות האלה רק יגרמו לך להרגיש מיואש, מתוסכל ומבודד.
צריך... עריצות פסיכולוגית נפוצה
יש הרבה סוגים של חובות. אלה שאוכלים אותנו ומחבלים באישיות שלנו הם אלה שאנחנו אובססיביים לגביהם. אני צריך לבקר את ההורים שלי, אני צריך לרדת במשקל, אני צריך להתאמץ יותר להתקדם בעבודה, אני צריך להיות יותר אטרקטיבי, צריך להיות לי כישורי אנשים טובים יותר, אני צריך דבר כזה או אחר כדי להיות מאושר...
מחשבות אלו הופכות את הרצונות או ההעדפות שלנו למחויבויות והטלות של הכל או כלום. כשאנחנו נופלים למלכודת הזו , יש כמה דברים שכדאי לזכור:
- ראשית, מה שאנחנו עושים זה ליצור פנטזיה על איך אנחנו חושבים שדברים צריכים להיות. " אני צריך להראות שאני בעל ערך כי אני צריך אימות והכרה חיצוניים." "אני חייב שיהיה לי טלפון סלולרי נחמד כי ככה הדברים עובדים בימינו..."
- שנית, בסופו של דבר אנחנו גם מתמקדים במה שעדיין לא השגנו. בכך אנו מפסיקים לחקור אפשרויות אחרות או מציאויות שעשויות להיות מספקות יותר. למה לתת לעצמנו את הציפייה להיות רזים יותר או להיות בעלי גוף מושלם, במקום לקבל את עצמנו כפי שאנחנו?
- כהתבוננות שלישית, ההתנהגויות והפוקוסים המנטליים הללו שואבים את האנרגיה והמשאבים שלנו. לפעמים, אנו עשויים אפילו להאשים את עצמנו על כך שלא סיימנו את מה ש"צריך" ו"צריך" לעשות. זו צורה עצובה של חבלה עצמית.
איך להתגבר על אובססיה ולהרגיש חופשי יותר
המחשבות "אני חייב" ו"הייתי צריך" תופסות מקום נפשי. למעשה, מאמר ב- Psychology דיווח היום שמחשבות אלו מובנות במעגלים העצביים שלנו. הם מתוכנתים לחלקים העמוקים והפרימיטיביים יותר של המוח שלנו, כמו האמיגדלה והקורפוס סטריאטום.
הפנמנו חלק מהכללים הפנימיים הללו מאז ילדותנו, תמיד מוכנים "לעשות כל מה" או "לעקוב אחרי כל תפקיד" שהחברה נותנת לנו. אבל הכללים האלה יכולים לשלול מאיתנו כל אושר וחופש. אלברט אליס אמר שהעריצות הנפשית הללו היו מחשבות לא רציונליות. הן דרכים להרוס את עצמנו ולבזבז זמן ומאמץ על דברים חסרי הגיון וחסרי תועלת שאולי אפילו נמצאים מחוץ לשליטתנו.
להלן כמה אסטרטגיות לחסל את ה- shoulda woulda cana בחיינו.
כיצד לעבוד על החובות המוטלות על עצמנו:
- תחשוב יותר על האחריות שטבועה כל כך עמוק בראש שלך שאתה אפילו לא מזהה אותם. לפעמים תחושת החובה שלנו היא כל כך אוטומטית שאנחנו אפילו לא מודעים לה. אנחנו יכולים גם לשכוח מתי אחרים (משפחה, חברה וכו') הטילו עלינו את האחריות הזו.
- להתעמת איתם: "אני צריך להודות לאחרים יותר, אני צריך להתאמץ יותר להיות כמו כולם." האם אני באמת צריך להיות כמו אחרים כדי להיות מאושר?
- היו מודעים לכל מחשבה אבסולוטיסטית של "הכל או כלום": "אני צריך לקבל את הקידום הזה או שאני נדפק". האם העולם באמת יגמר אם לא אקבל את הקידום הזה?
- רשמו כל מחשבה והתחילו לסנן דרכם: דרך טובה להיות מודעים למיקודים ולמחשבות המנטליות שלנו היא לרשום אותם. פתח יומן ורשום לתשומת ליבך מה המוח שלך אומר לך, מה הלב שלך מרגיש, מה מדאיג אותך. שבועיים לאחר מכן, חזרו לערכים הללו ושימו לב כיצד אתם חושבים. אולי אתה יכול לשלוט בתהליכי חשיבה מסוימים.
לסיכום, עלינו לקבל שכולנו ניווטנו במחשבות הרצויות. אנחנו לא צריכים למחוק אותם לגמרי, רק להרוס אותם. זה הכל על השגת איזון נכון בין "אני צריך" ו"אני רוצה".
