ממלכת הרוחות הרעבות
ד"ר גאבור מאטה הוא אחד החוקרים היוקרתיים ביותר בתחום ההתמכרות. הוא גם מחבר הספר בממלכת הרוחות הרעבות. הוא דמות מוערכת בזכות עבודתו עם אנשים הסובלים מהתמכרות. למעשה, הוא עבד במשך 12 שנים עם מכורים לסמים בדאונטאון איסטסייד של ונקובר באירופה.
מאטה מגדיר התמכרות כרצף שנע בין המכור לסמים שהיינו נמנעים ממנו בפינת רחוב ועד למכורים לעבודה, קונים כפייתיים או מכורים לאוכל. גאבור מאטה טוען שלכולנו יש התמכרויות במידה מסוימת וטוען שהן נובעות מהגרעין הרגשי שלנו.
התיאוריה שלו, בה הוא דן לעומק בממלכת הרוחות הרעבות, מראה לנו התמכרות שאנו יכולים לאתר בהתעללות בילדות. לדברי מאטה, שנות החיים הראשונות מכתיבות את הסבירות וסוג ההתמכרות. מניסיונותיו הקליניים, הוא הסיק שמקור ההתמכרות הוא בכימיקלים של המוח בשנותיו המעצבות של האדם.
הוא גם השווה מחקרים הקושרים בין חוסר אהבה, התעללות וסוגים שונים של התקשרות למחסור ביכולת הגוף לעבד אנדורפינים ודופמין. חומרים אלו קשורים לתחושות של הנאה והפחתת כאב. במובן זה, התמכרות תהיה אחראית על החלפת החסר הזה בגירוי עצבי.
כולנו מכורים?
בספר, גאבור מאטה מדבר על ספקטרום הכפייה שהוא מבין כהתמכרות. הוא גם משקף בצורה מבריקה כיצד כל אחד יכול להיות רגיש להיות חלק מספקטרום כזה של התנהגות כפייתית במידה רבה או פחותה.
הדוגמאות שלו נעות בין צפייה בטלוויזיה, קניות כפייתיות, סקס, אוכל ואפילו התמכרות ועד לשעשע את עצמך. הוא מסביר שהסתכלות על זה מנקודת מבט זו מייצרת אפקט מראה שבו כולנו יכולים לראות את עצמנו משתקפים, בנפרד אבל גם ביחד.
התמכרויות נובעות מכאב
בממלכת הרוחות הרעבות, גאבור מסביר שמקור כל ההתמכרויות הוא כאב. כאב זה נובע מטראומות שעברו בילדות במידה רבה או פחותה. זה יהיה המקור, אבל הבעיה האמיתית טמונה בניסיונות הכושלים למלא חלל פנימי באמצעים חיצוניים. אף אחד מהאמצעים החיצוניים הללו אינו מטפל במקור הכאב, אלא רק בסימפטומים.
לפיכך, גאבור מאטה מעלה שאלת מפתח בכל הניסיונות להתמודד עם התמכרות, מכל סוג שהוא. השאלה היא לא " למה ההתמכרות? " כפי שאנו עשויים לחשוב. שאלת המפתח תהיה " למה הכאב? "
סיפורי מטופלים
על פי החזון של מאטה, התחליף הכימי הזה שהמכור צריך ושגופו לא יכול לייצר מתרחש הן אצל אנשים המכורים לסמים והן אצל אלו המבקשים למלא חללים באמצעות חומרים ממריצים חיצוניים שונים.
בממלכת הרוחות הרעבות, מאטה עובר על כמה סיפורים של חולים המכורים להרואין, קריסטל מת ' וקוקאין. בכל המקרים הללו נראה כי דפוסים של הערכה עצמית נמוכה וחוסר כישורי התמודדות חוזרים על עצמם. לעתים קרובות קל למצוא היסטוריה של התעללות והזנחה בילדותם, בעוד שהם גם חולקים רמות נמוכות של דופמין.
לקיחת אחריות על המעשים
הספר יוצא מנקודת הנחה שכל התמכרות או כפייה יכולים להיות מקורם במנגנון הגנה שפותח בזמן ובנסיבות ספציפיות. בעבר, מנגנון זה עזר לאנשים להגן על עצמם. עם זאת, בהמשך, זה הופך למרכיב שמניע היבטים אחרים של חייהם.
לכן, לדברי גאבור, התמודדות עם התמכרויות כרוכה בהכרה הן במקור והן במנגנון ההגנה, וכן בהכרה בחוסר הצורך במנגנון זה כיום. המצב שעורר את הכאב והצורך להתגונן כבר לא קיים. כתוצאה מכך, גם מנגנון ההגנה איבד את משמעותו.
ממלכת הרוחות הרעבות
המחבר של "בממלכת הרוחות הרעבות " דגל, אם כן, בתוכנית ממלכתית שבה חומרים פסיכואקטיביים ניתנים בחופשיות לאנשים מכורים. הרעיון הוא לעשות זאת בסביבה מבוקרת והיגיינית, שבה אין שיפוט של האנשים האלה.
ד"ר גאבור הוא חסיד נלהב של הרעיון הזה. יתרה מכך, נראה שהוא יעיל בהפחתת שיעור התמותה של אנשים מכורים. זו תהיה התוצאה הישירה של אנשים אלה שלא יצטרכו עוד לגנוב או לעסוק בזנות כדי לשלם על ההתמכרות שלהם. במקביל, העברת המחלות נשלטת.
למרות קולות רבים הקוראים לנקוט משנה זהירות בעניין זה, הנתונים מעודדים. זה מראה שמתן החומרים הללו בסביבות אחרות מאלה שיצרו את ההתמכרות מחזק את כוח הרצון של אלה שרוצים להיגמל.
אנשים רבים אינם מרגישים מסוגלים להתגבר על התמכרותם על ידי ביצוע כל צורה אחרת של טיפול. לכן, מרכזים אלו לפחות נותנים להם את ההזדמנות לנהל חיים מכובדים יותר, בריאים יותר ופחות מסוכנים.
