בידוד חברתי: בעיה הולכת וגוברת

לא כל המדינות טורחות לחשב סטטיסטיקות על בדידות ובידוד. אירופה היא אחת הבודדות שכן, והתוצאות האחרונות מדאיגות: כמות האנשים המדווחים על בודדים הוכפלה ב-3 העשורים האחרונים, מ-20% ל-40%.

נראה שהמספרים הללו עולים בקנה אחד עם מה שקורה במדינות רבות אחרות. יותר ויותר אנשים בוחרים להישאר רווקים. מספר האנשים מעל גיל 65 החיים בבידוד ממשיך לגדול, עקב אדישות וחוסר עניין של קרוביהם. השכנים פחות מדברים אחד עם השני. אפילו ילדים מבלים לבד יותר מאי פעם.

ביחד, כל התופעות הללו הן המחיר של אינדיבידואליזם. אנו מעצבים חברות שמעריכות יתר על המידה עצמאות, אוטונומיה ואינדיבידואליות. לאנשים רבים אכפת יותר להיות שונים מאחרים מאשר למצוא את קווי הדמיון שהם חולקים. האכלת האגו היא בראש סדר העדיפויות עבור אנשים רבים.

ההשפעות של בידוד חברתי

אנחנו לא יכולים פשוט לקבל שהבידוד החברתי הוא פשוט דרך חיים. יש מחקרים בכל העולם שהגיעו לאותה מסקנה: אנשים שנמצאים או מרגישים לבד נוטים יותר לחלות ולמות בטרם עת.

מחקר אחד במיוחד מאוניברסיטת שיקגו מצביע על כך שלילדים שגדלים בבדידות יש סיכון גבוה יותר לסבול מבעיות בריאות קשות 20 שנה מאוחר יותר. מחקר אחר מצביע על כך שלאנשים שחיים בבידוד יש סיכוי גבוה ב-30% למות ב-7 השנים הבאות.

הוכח גם שאנשים שחיים בבידוד מתחילים לחוות חוסר שינה. הם גם סובלים מתפקוד מופחת של מערכת החיסון, יש להם סיכון גבוה יותר להתקף לב, ויש להם רמות גבוהות יותר של הורמוני לחץ.

הקבוצות המושפעות ביותר מהבידוד

בידוד חברתי נראה בשני המינים, אם כי הוא מעט יותר נפוץ אצל גברים. הדבר המדאיג ביותר הוא שזה נראה גם בכל הגילאים והמעמדות החברתיים. כל מה שהם יודעים זה שאנשים עם תארים אקדמיים נוטים לבודד את עצמם פחות.

זה בולט יותר בקבוצות ספציפיות של אנשים, שכמעט כולן מערבות אנשים פגיעים בדרך כלשהי. האנשים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר לבודד את עצמם הם רק ילדים, מבוגרים מעל גיל 65 ואנשים הסובלים ממחלה כלשהי או מגבלה פיזית.

החלק החמור ביותר הוא שכמעט בכל המקרים, יש מחסום שמונע מהם לדבר על הבדידות שלהם. הרבה יותר קשה להם לבקש עזרה. הם מרגישים כאילו ההודאה שהבידוד שלהם יהרוס להם את התדמית והם חוששים איך אנשים יגיבו.

כיצד להילחם בבידוד חברתי

אף על פי שקודם אינדיבידואליזם בשנים האחרונות, החלה להופיע גם מגמה חזקה של שיתוף פעולה. תופעה זו נראתה לראשונה במשק: הפועל "להיות" החל להיות מוחלף במילים כמו "לחלוק", "לשכור", "להשאיל" וכו'. דוגמה נפוצה לכך היא שירותי שיתוף נסיעות.

אנשים גם התחילו לחלוק את הבתים שלהם (Airbnb), כלים, אוכל ואפילו חוויות. בעולם הייצור הזה, גם רוח של שיתוף פעולה וסולידריות עולה בהתמדה. הקרן הרפואית של פאלו אלטו יצרה פלטפורמה בשם קישורים, המציעה חילופי שירותים בין-דוריים.

בפלטפורמות כאלה, כל חבר כותב פוסט על משהו שהוא צריך. לדוגמה, ייתכן שהם צריכים מישהו שילמד אותם איך לאפות, מישהו שיוציא את הכלב לטיול, או מישהו שילך איתם לרופא. כל מי שמוכן לספק את הצורך הזה עושה זאת בהתנדבות. לאחר מכן, הם יכולים לקבל עזרה במשהו אחר, או פשוט להרגיש טוב עם הצעת השירותים שלהם.

נראה שכך פועלת הסולידריות המודרנית: דרך האינטרנט. למרות שהאינטרנט היה סיבה גדולה לבידוד חברתי, ניתן להשתמש בו גם כדי להילחם בו. בדרך זו, הוא יכול לתקן את הקשרים השבורים עם העולם. יוזמות מסוג זה נותנות לנו רמזים לגבי פתרונות אפשריים לבידוד מודרני. הם האור באמצע החושך שנראה כאילו ממשיך לגדול בזמן שאיש אינו עושה דבר בנידון.