הילד בפיג'מת הפסים: חברות מעבר לסורגים

הילד בפיג'מת הפסים מתרחש באחד הרגעים האכזריים והמבישים ביותר בהיסטוריה האנושית. הוא מתרחש בתקופת השואה. זו תקופה שאסור לנו לשכוח כי, כמו שאומרים, ההיסטוריה עוזרת לנו ללמוד ולא לעשות את אותן טעויות.

הסיפור מתחיל

אנחנו בגרמניה הנאצית, בבית של משפחה צבאית. יש להם ערכים ואידיאולוגיה שורשיים מאוד, או לפחות זה נראה כך בקרב בני המשפחה.

ראש המשפחה הוא פקיד צבאי בכיר בשירותו של היטלר. הודות ל"מאמציו הגדולים" הוא ייצא לאושוויץ כדי להמשיך את עבודתו שם.

כל המשפחה עוברת למה שיהיה ביתם החדש. זה בית מבודד לגמרי, קרוב מאוד למחנה הריכוז. כאן, נכיר את הדמויות טוב יותר.

• הילדים: הדמות הראשית היא ברונו, בנו הצעיר של הקצין. כמו כל הבנים בגילו, הוא לא יודע הרבה על העולם ורק רוצה לשחק. הוא אוהב ספרי הרפתקאות ורוצה להיות חוקר.

מצד שני, יש את גרטל, אחותו הגדולה. בהתחלה אנחנו רואים אותה מוקפת בבובות. אבל בקרוב היא תחליף את הבובות ב"קישוטים" של תעמולה נאצית.

ואז יש את שמואל, ילד בגיל של ברונו. אבל בגלל שהוא יהודי, הוא גר במחנה הריכוז.

• ההורים. אביו של ברונו הוא פקיד צבאי גבוה, קפדן מאוד ולא מבלה הרבה בבית. אשתו אינה יודעת הרבה על ה"מאמץ" שנוקט בעלה בתחילת הדרך.

אבל, אנו רואים כיצד מצב הבורות הזה משתנה במהלך הסרט. היא כבר לא תהיה בורה, וגם רגשותיה כלפי בעלה ישתנו. היא תיגעל מהתפקיד שהוא ממלא בעבודה שלו.

• הסבים. הם הוריו של הקצין. הסבא גאה בבנו. אבל הסבתא מאוד נגד הנאציזם ושונאת את מה שבנה עושה.

שתי מציאויות מנוגדות אצל הילד בפיג'מת הפסים

בגרסת הספר רואים איך שמואל וברונו נולדו בדיוק באותו היום. ובכל זאת חייהם שונים לחלוטין.

ברונו חי במשפחה נוחה. אביו חייל והדאגה הכי גדולה שלו היא שאין עם מי לשחק. הוא סובל משעמום, ומכיוון שהוא מאוד לא מרוצה מהמקום החדש שהוא צריך לחיות בו. הוא לא מבין למה הוא צריך לעבור ולעזוב את חבריו הוותיקים.

שמואל הוא יהודי. בגלל זה, הוא נידון לחיות במחנה ריכוז. כתוצאה מכך, דאגותיו שונות מאוד מאלה של ברונו. אבל גם במקרה שלו, אנחנו יכולים לראות את אותם רצונות ותמימות של ילדים.

מציאויות מנוגדות אלו מראות לנו כיצד מוצאנו יכול לסמן ולגנות אותנו לכל החיים. אף אחד לא בוחר היכן להיוולד. אף אחד לא אשם בהשתייכות לעריסה כזו או אחרת.

שני הבנים אינם מבינים את ההבדלים הללו ורואים זה את זה כשווים. הם רואים חבר לשחק ולחלוק איתו הרפתקאות. הם לא יכולים להבין למה יש מחסום שמפריד ביניהם אם הם נולדו באותו יום, אם הם כל כך דומים עמוק בפנים.

המחסום במקרה הזה הוא אמיתי, אבל אנחנו יכולים גם להסתכל עליו כסמל. שני בנים שנולדו באותו יום, שני בנים דומים אך שתי מציאויות שונות מאוד.

כיום אנו מסתכלים על הנאצים בשאט נפש. אבל כשברונו נולד, היה לו מזל, או לפחות יותר מזל משמואל. יכולנו לראות שהמחסום הזה, המציאויות המנוגדות הללו, עדיין קיים בחיינו.

לא באותו אופן, אבל עדיין יש הבדל בין להיוולד במקום לעומת אחר. בין משפחה נוחה לכזו שאין לה משאבים.

קשר לרעיון של ניטשה על האדם העל

הנאציזם אימץ והמציא מחדש את רעיונותיו של הפילוסוף פרידריך ניטשה. פילוסוף זה האמין במעמד של גברים בעלי מאפיינים מעולים: חזקים, אינטליגנטים, יצירתיים, מסוגלים לחשוב ולהגיב.

האנשים האלה היו הניצולים, אלה שבלטו מהחבורה. הנאצים הזדהו עם הסופרמן הזה.

אבל עבור nietzsche היו הרבה שלבים שונים להגיע למעמד של סופרמן:

• גמל. הוא מייצג את הציות ואת הנטל והאחריות שעלינו לשאת.
• אריה. הגמל, ברגע שהוא מפסיק לרצות להיות גמל, הופך לאריה. זה מייצג חופש מעמסות, מרד ודחייה של ערכים מסורתיים.
• ילד. זה מייצג את השלב האחרון של המטמורפוזה. הילד חי רחוק מדעות קדומות וערכים מבוססים. הוא זה שיוצר את הערכים האישיים שלו. כמעט כאילו זה רק משחק, הילד בונה דברים יש מאין.

חשבו על הדימוי הזה של הילד בתור הדמויות של שמואל וברונו. נראה ששניהם נקיים מדעות קדומות, או משוחררים במידה מסוימת. הם היחידים שמתגברים על המחסום בו כל המבוגרים מתנגשים.

ברגע שהם עוברים את החומה, הם קוראים תיגר על ערכים מבוססים. זה לא משנה מה אנשים לימדו אותם, החברות שלהם הולכת רחוק יותר.

ברונו לובש פיג'מת פסים ומשווה את עצמו לשמואל. עבור הבנים, החברות שלהם היא הכל וכבר אין הבדלים.

במקום זאת, הם מתחילים לשפוט את האחר כשהם מכירים אחד את השני. הם עצמם יוצרים יש מאין את הערכים שלהם... ומתוך הערכים האלה הם מחליטים.

משקלם של רעיונות

הילד בפיג'מת הפסים מציע את הבעיות שאידיאולוגיה ספציפית והרעיונות שמעצבים אותה עשויים להוביל אליהן. בסיפור, ובסרט עצמו, אנו רואים כיצד רעיונות יכולים בסופו של דבר לגרום בעקיפין הרבה יותר נזק מכל נשק.

זה נכון במיוחד אם נזכור את כוחם לשלב כוחות. לכן הרשעתם של שני אנשים בעילה מסוימת עלולה להוביל אותם לבצע כל סוג של פעולה. זה לא משנה כמה לא צודק ואכזרי זה עשוי להיראות.

כדי שרעיון יחזיק מעמד, צריך להכניס אותו לצעירים. אנחנו רואים את זה בשיעורים שגרטל וברונו צריכים ללכת אליהם. המורה שלהם מלמד אותם היסטוריה לפי התסריט של האידיאולוגיה הנאצית.

בעצם, הוא משדר לילדים את הערכים שהוא רואה כנכונים. וכך הרעיון שהם שייכים לגזע עליון או מיוחס יחזיק מעמד לאורך הדורות.

גם ההתייחסויות לתעמולה הנאצית מעניינים. אנחנו רואים אותם בפוסטרים שגרטל מקשטת בהם את חדרה. או בדרך שבה "מוכרים" את איכות החיים כביכול במחנות ריכוז.

אנחנו כבר יכולים לנחש את הסוף לפי רמזים במזג האוויר שמוצג בסרט. זה מושג ספרותי המכונה לוקוס טריביליס. תמונות הגשם מזהירות אותנו שמשהו עומד לקרות.

הסוף גורם לנו לחשוב. אנחנו לא מודעים לסבלו של האדם האחר עד שנהיה האדם האחר. כשאנחנו הופכים את התפקידים, מרגישים את הכאב של אדם אחר בעור שלנו, אז אנחנו הופכים מודעים אליהם וחלק מהם.

כל זה, כמובן, מתרחש בסביבה היסטורית. זה אחד מלא באימה ואכזריות אנושית, אבל זה גורם לנו לשאול שאלה חשובה. אנחנו שואלים את עצמנו אם אולי, מנוחות הבתים שלנו, לא השתנינו הרבה. אנחנו עדיין לא מודעים לסבל של אנשים אחרים.