הקורא: טראומות, סודות ותשוקה
הקורא הוא סרט משנת 2008 בבימויו של סטיבן דאלדרי בכיכובם של קייט ווינסלט, ראלף פיינס ודיוויד קרוס. הסרט הזה הוא עיבוד ליצירתו ההומנית של ברנהרד שלינק. הקורא עוזר לנו להרהר בדברים רבים.
כולנו יודעים שהשואה נתנה השראה לאינספור סרטים ורומנים. עם זאת, הקורא לא לוקח אותנו לשואה עצמה אלא לשנים רבות לאחר מכן, כאשר חלק מהגיבורים התמודדו עם שיפוט וגינוי. בנוסף, הסיפור שהסרט מציג חורג הרבה מעבר לדרמה של מלחמת העולם השנייה. הוא מתמקד בשתי דמויות ספציפית.
הסרט מציג זיכרון שהדמות הראשית, מיכאל ברג, משחזרת. בצעירותו פגש מיכאל את האנה, אישה מוזרה שפיתח איתה מערכת יחסים סנטימנטלית ייחודית.
הקורא מתחיל עם מייקל מבוגר הנזכר באישה הזו ובמפגשים שלהם במהלך נעוריו. באופן מסתורי, הוא אפילו לא ידע את שמה בתחילת מערכת היחסים שלהם. הסרט אפל, איטי ומסתורי, כמו האנה עצמה.
יש לו טוויסט עלילתי מדהים שמוביל לסיפור שונה מאוד. בגלל הטוויסט הזה בעלילה, אני נאלץ לשתף כמה ספוילרים לאורך המאמר. לכן, אני לא ממליץ לך להמשיך לקרוא אם עדיין לא צפית בסרט.
לקורא אין עלילה לינארית. במקום זאת, הוא מתנדנד מפלאשבקים לאירועים נוכחיים. מייקל לא יכול לקבל את העבר שלו אבל לא יכול להתנתק ממנו בו זמנית. כך, הסרט הזה מעורר השראה. לכולנו יש עבר וסיפורים שלא הרבה אנשים יודעים עליהם. החיים שלנו הם אוקיינוס מלא בסודות, חוויות, תחושות ואנשים שסימנו אותנו. ככל שאנו מנסים לשכוח ולהתנתק ממנו, העבר שלנו הוא חלק ממי שאנחנו היום.
הקורא משתף את סיפורם של מיכאל והאנה ומעודד את הצופה לגלות את סודותיהם.
מערכת היחסים של מייקל והנה
האנה ומייקל נפגשו באקראי בשנות ה-50 כשהיה נער. באותה תקופה חנה הייתה כפולה מגילו. מבלי לדעת בכלל את שמותיהם, הם מתחילים מערכת יחסים מוזרה המבוססת על מפגשים מיניים ושיחות חסרות ברק. מייקל, בהיותו הנער שהיה, עבר מסע גילוי עצמי ומעולם לא היה עם אישה. חנה המנוסה, לעומת זאת, תמיד קבעה את הסטנדרטים במפגשים המיניים שלהם.
כעבור זמן מה, האנה אומרת למייקל שהוא חייב לקרוא עבורה. הספרות עניינה אותו מאוד, אז הוא התחיל להביא ספרים למפגשים שלהם. האנה הקשיבה בתשומת לב לסיפורים שמייקל קרא, אבל היא מעולם לא תפסה ספר בעצמה.
ברגע שהם הכירו זה את זה, הם מעולם לא דיברו על העבר שלהם וגם לא על ההווה שלהם. מערכת היחסים ביניהם הייתה חשאית לחלוטין. הם חלקו רק ספרים ומיטות.
האנה נראית שמורה, אבל בעלת רצון חזק. עד לנקודה זו בסרט, הצופים מבינים את מייקל אבל לא את האנה. אחרי הכל, הדבר היחיד שהם למדו עליה עד כה הוא שמה.
הסרט מתחיל בהתעוררות מינית של נער. זה משדר את התשוקה המינית הנעורים הראשונה, הרצון לגלות את הגוף של עצמך ולהיות מאוהב בפעם הראשונה. עם זאת, זה בסופו של דבר מגלה את שתי הדמויות הראשיות ומטיל ספק בהיבטים מסוימים של העבר שלהן.
הקורא ובושה
מיכאל והאנה מצטלבים שוב שנים רבות לאחר מכן. באותו זמן, מייקל כבר לא אותו נער נאיבי שהיה ביישן מכדי לשאול שאלות. להיפך, הוא סטודנט בטוח בעצמו.
מרגע זה ואילך, הסרט מקבל תפנית רצינית יותר כי האמת מתגלה. הוא מציג משפט המבקש לגנות חלק מהנשים שעבדו כ"שומרות" במחנות הריכוז הנאצים במהלך השואה. מיכאל מסייע למשפט זה עם עמיתיו והפרופסורים שלו מהאוניברסיטה ורואה שחנה היא אחת הנאשמים.
בניגוד לשאר הנאשמים, חנה לא מנסה להגן על עצמה. למען האמת, נראה שהיא לא מבינה את חומרת המצב. שאלות רבות עוברות בראשו של מייקל. הוא שואל את עצמו אם הוא באמת מכיר את האישה שיושבת מולו ולמה היא לא מרגישה חרטה. ואז, הוא סוף סוף מבין את הסוד הגדול של האנה: היא אנאלפביתית. זו הסיבה שהיא כל כך התביישה עד לנקודה שבה היא העדיפה לשקר ולעמוד בכלא. האנה בנתה תמונה מזויפת של עצמה, מסכה שמתחתיה החביאה את סודה.
שאר הנאשמים היו מוכנים לעשות הכל כדי לא להיכנס לכלא. לכן, הם מערבים את האנה בכתב יד שהיא כביכול כתבה כדי לגרום לה להיראות אשמה ואחראית. אף אדם אחד לא ידע שהיא לא יכלה לכתוב את זה בגלל האנאלפביתיות שלה. עם זאת, היא מחליטה להתוודות רק כדי להימנע מלעבור ניתוח כתב יד.
בעצם, חנה הרגישה בושה על האנאלפביתיות שלה אבל לא על העובדה שהיא הייתה שומרת במחנה ריכוז נאצי במהלך השואה. מייקל לא הבין את זה. האנה לא מכחישה את המעורבות שלה בנאציזם וגם לא את האנאלפביתיות שלה אפילו כשזו הייתה כרטיס היציאה מהכלא בחינם.
כתוצאה מכך, מייקל עושה מאמץ להבין את האנה ולגלות מי היא באמת. באותו רגע, כולנו יכולים להזדהות עם רגשותיה של חנה להתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלה ועם האכזבה של מייקל כשהוא מגלה שהיא גרמה לצעירים יהודים לקרוא עבורה, בדיוק כפי שהוא עשה עבורה בעבר.
בשלב זה של הסרט, הצופים בהחלט לא מהססים לשפוט ולגנות את כל מי שהשתתף בפשעים כאלה. עם זאת, נראה שאנו שוכחים שיש צד אחר לכל דבר.
האנה האנאלפבית גרה לבדה ובוודאי ידעה שלעולם לא תוכל לקבל עבודות מסוימות. הנאציזם ייצג שגשוג ועבודה, ועבור חנה היכולת לעבוד כשומר ייצג מעמד. לא רק אנשים אנאלפביתים התפתו לרעיונות הנאציזם, אלא גם כמה הוגים כמו היידגר (שחזר בו מאוחר יותר) או משוררים כמו עזרא פאונד, שהערצתו העמוקה למוסוליני הובילה אותו לשתף פעולה בתעמולה ולעבור לאיטליה.
הקורא מזכיר לי את הפילוסופית חנה ארנדט שאמרה שהרבה נאצים הם אנשים נורמליים שהיו קורבנות של הנסיבות
בסרט, חנה הצהירה שיש לה עבודה ולכן חובה. היא אישרה כי היא הגבילה את עצמה לציית לפקודות ולמלא את חובתה מבלי לשקול את ההשלכות של מעשיה.
הקורא חושף סוגיה מורכבת וקשה לטיפול. זה גם מאפשר לנו להרהר על העבר של שתי הדמויות הללו וכיצד הוא משפיע עליהן ברגע הנוכחי ועל טיבו של אחד הפשעים השפלים ביותר של האנושות.
