לחיות למען אחרים מבלי לחשוב על עצמך
אם היינו רוצים לספור את כל המחשבות שעוברות לנו בראש במהלך יום אחד, זה היה מסובך. אנחנו בממוצע בסביבות 70,000 מחשבות בכל יום, והרוב ילכו לצרכים שלנו.
האושר שלנו, ההנאה שלנו, הבעיות שלנו, בקיצור, נחשוב יותר על עצמנו מאשר על כל דבר אחר.
אולי חלק חשוב מהמחשבות שלנו מופנה כלפי אהובינו. בן זוג, משפחה, ילדים, חברים. תוכניות ממתינות איתם, קונפליקטים והרהורים מיוחדים לכל אדם.
וכמובן, עדיין יישאר "מנה קטנה" למחשבה על דברים חסרי תועלת ושגרתיים כמו "יש לה יום שיער כל כך רע" או "תוכנית הטלוויזיה המבורכת הזו מעוררת בי עצבים, כבה את זה עכשיו." דברים יומיומיים...
כשאנחנו מקדישים יותר זמן לאחרים מאשר לעצמנו
הוכח שהזמן שהמוח שלנו מקדיש לשאר העולם לפעמים בסופו של דבר גדול מדי ביחס לזמן שאנחנו מקדישים לעצמנו.
הבה נגיד שלפעמים, המוח שלנו, המוח שלנו או הרצון שלנו עצמו נתפסים לא מוכנים, ללא מקום, מכיוון שהוא כבר תפוס על ידי דברים שאין להם שום קשר איתנו ואולי אפילו לא בשליטתנו.
"האם אפשר לקחת את מה שאמרתי לא נכון?" "זו אשמתי, הייתי צריך לפעול אחרת", או הטוב ביותר: "האם אני אנוכי, מאז הפעם האחת שהוא מבקש ממני עזרה..."
כל מיני מחשבות שליליות שגורמות לנו להרגיש רע או לפחות לא מספיק טוב עבור האדם השני. מחשבות לא מוקדשות לעצמנו, להגנתנו, אלא לאחרים.
היכולת שלנו לבלבל את המחשבות שלנו עם המציאות, ולחיות כאילו כל מה שהמוח שלנו אומר לנו נכון היא מדהימה.
מסרים חינוכיים מילדותנו
עובדה היא שבמהלך חיינו אנו נחשפים כל הזמן למסרים חינוכיים בנוסח " אתה חייב לשתף " או " עשה טוב לזולת " או " עשה הכל כדי שאחרים ישמחו "...
אנחנו ניזונים מהמסרים האלה לאורך כל ילדותנו. נראה שמגיל צעיר, אנו מסרים מסוג זה יוצרים את תחושת הערכים שלנו שאנו לוקחים איתנו בהמשך החיים. אבל באמת, יש להם מספר מגבלות למבוגרים:
מלכתחילה, הם פקודות. הן לא הצעות. ככזה, זה כאילו הם מאלצים אותנו להיות בדרך מסוימת.
אבל אנחנו כבר לא ילדים. אנחנו יכולים לשנות, להגיב על הפקודות האלה. מתווכחים עליהם. מי מחליט אם אנחנו עושים "טוב" או לא, אם לא אנחנו? מי מחליט אם אנחנו צריכים לחלוק את המשאבים שלנו או לא, אם לא אנחנו?
במקומות השניים, הם מחלקים התנהגויות לדיכוטומיות קפדניות. כלומר, " אתה חייב לשתף " (כי אם לא, לא תהיה לך טוב). " עשה טוב לאחרים " (או שאתה גם לא תהיה טוב, אתה תהיה רע) ו"עשה הכל כדי שאחרים יהיו מאושרים " (או שאתה תהיה אנוכי).
הם לא משאירים מקום להיות "קצת אנוכי ". הכל או כלום. טוב או רע. אולי השאלה צריכה להיות: "האם אין אזור אפור?"
ולבסוף, סובייקטיביות. אף אחד מעולם לא כתב מה זה אומר להיות " טוב ", " אנוכי " או " אלטרואיסטי ".
איפה הכלל הכתוב הזה של מה שנחשב אנוכי? כמה פעמים אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ולא לאחרים? האם זה רע להיות אנוכי?
תחשוב על עצמך, תהיה בראש סדר העדיפויות שלך
הרומאים השתמשו במילה אנוכית כדי לבטא את " התרגול שלי". בסופו של יום, לכל אחד מאיתנו יש את הגרסה שלו למונחים הללו, וכולנו מנסים לראות את עצמנו בצורה כזו שאנחנו הטובים.
אנו עושים הגיון, אנו מתווכחים, או אפילו מקבלים על עצמם את תפקיד הרעים, ומענישים את עצמנו, בתקווה לקבל מחילה על איזה רוע גדול שביצענו. וזה הגיוני. בסופו של יום, אנחנו הגיבורים של הסיפור שלנו.
מדי פעם, אנו מוצאים את עצמנו לכודים בניגוד לרצוננו בהיגיון שאינו עושה דבר מלבד פגיעה בנו. ואנחנו מוצאים את עצמנו נותנים זמן, משאבים וכוח לאנשים שנראה שאין להם מטרה אחרת בחיים מאשר לרסק אותנו.
ואנחנו לא יכולים לעצור. אנחנו חוששים מההשלכות השליליות. אנחנו מפחדים לסטות מהשביל שהם אמורים לסמן לנו.
הרהור על מסרים אלה ברוגע ובשלווה יכול להיות התרגיל שמקל בצורה הטובה ביותר על מצבנו האנושי.
מסגרת הזמן הקטנה הזו לאחר ששקף כשזה עולה לנו, "אה, אולי זה לא כל כך נורא. אולי אני צריך את הזמן לעצמי. אולי אני לא רוצה לחלוק עם אף אחד עכשיו. אולי אני צריך להיות אנוכי."
אולי להיות אנוכי זה מוצדק. אולי להיות אנוכי זה רק לאהוב את עצמנו קצת.
