נשים ודיכאון: גורמי סיכון

הקשר חברתי יכול גם להוות גורם סיכון מרכזי כשמדובר בנשים ודיכאון
הקשר חברתי יכול גם להוות גורם סיכון מרכזי כשמדובר בנשים ודיכאון.
היום, רצינו לחקור נקודת מבט חדשה על דיכאון. מסתבר שלגברים ולנשים יש שיעורי דיכאון אנדוגניים דומים. אבל כשמדובר בדיכאון אקסוגני, שבו גורמים חיצוניים משחקים את התפקיד העיקרי, נשים נוטות לסבול ממנו פי שניים מאשר גברים.

במאמר זה רצינו לפתוח נקודת מבט חברתית חדשה על נשים ודיכאון.

באופן כללי, לגברים ולנשים יש שיעורי דיכאון אנדוגניים דומים. אבל כשמדובר בדיכאון אקסוגני, שבו גורמים חיצוניים משחקים את התפקיד העיקרי, נשים נוטות לסבול ממנו פי שניים.

נראה שלאופן שבו נשים גדלות להיות מטפלות יש תפקיד גדול בהתפתחות דיכאון. הבעיה היא שהחברה שלנו מתנתנת נשים בצורה כזו שלעתים קרובות הן שוכחות מהצרכים שלהן כיוון שהן דואגות רק לאנשים אחרים.

הקשר חברתי יכול גם להוות גורם סיכון מרכזי כשמדובר בנשים ודיכאון. נראה כי מחקרים מראים שעצם היותה אישה היא גורם הסיכון השני בגובהו לדיכאון. גורם הסיכון היחיד הגבוה יותר הוא היסטוריה משפחתית של המחלה.

נשים ודיכאון: שילוב תכוף

דיכאון הוא תהליך מורכב, מרובה גורמים. אם אתה מפתח מצב זה או לא יכול להיות תלוי במגוון רחב של גורמי סיכון. עד היום, אנשי מקצוע רפואיים עדיין לא קבעו כל אחד ואחד או כיצד הם מתקשרים זה עם זה.

השכיחות והשיעור של הפרעת דיכאון מג'ורי גבוהים יותר בנשים מאשר בגברים. ההבדל הזה מתחיל בגיל ההתבגרות ונשאר כך במהלך הבגרות. נוסף על כך, דיכאון כשלעצמו הוא נטל עיקרי וגורם לנכות. עם זאת, יש אנשים שמעריכים שזה גובה 50% יותר מנשים מאשר גברים.

עוני, אבטלה ורמות השכלה נמוכות הם גם גורמי סיכון לדיכאון. מחקרים הראו גם שנשים פגיעות אפילו יותר במובן הזה.

אבטלה ורמות השכלה נמוכות הם גם גורמי סיכון לדיכאון
עוני, אבטלה ורמות השכלה נמוכות הם גם גורמי סיכון לדיכאון.

אחת הסיבות לכך היא שסביר יותר שהם יצטרכו להתמודד עם גידול ילדים והיותם "עקרות בית" ללא הרבה תמיכה חברתית וכלכלית, המהווה גורם סיכון מוכח לדיכאון (Targosz et al, 2003).

כמה מדענים מצאו גם שלהיות עקרת בית היא גורם סיכון כאשר זה קורה בתנאים שליליים עם מקורות מתח מרובים. חלק מהסיכונים הגדולים ביותר כאן הם דברים כמו התעללות מינית ואלימות מינית (Koss, 1993).

"דיכאון הוא כלא שבו אתה גם האסיר הסובל וגם הסוהר האכזר."

-דורותי רו-

דיכאון דרך עדשה תרבותית

יש קשר בין תהליכי החיברות, תפקידים חברתיים וסטריאוטיפים הקשורים למגדר. התמריץ לנשים לפתח באופן מלא רגשות אמפתיה כמו אשמה מוביל לנשים רבות להרגיש עצובות ומיואשות לעתים קרובות יותר.

כשזה מגיע לסוציאליזציה, לנשים קשה יותר לעבד כעס, להיות אסרטיביות ולהציב את צרכי ההגשמה העצמית שלהן בראש סדר העדיפויות. הם גם נוטים יותר להיות מתעמתים באופן פסיבי, ממוקדים ברגשות ומתעכבים על חוויות שליליות (Zahn-Waxler, 2000).

מקום נוסף בו אנו רואים הבדל בפגיעות לדיכאון הוא בנטייה לתת חשיבות רבה לאיכות היחסים עם אנשים אחרים. תחושת אחריות לרווחתם של אנשים אחרים היא גם גורם סיכון גדול. שני הדברים הללו שכיחים יותר אצל נשים (Leadbetter, Blatt, & Quinlan, 1995).

הסימפטומים של דיכאון אצל גברים לרוב אינם חזקים כל כך בשל ההבדלים בסוציאליזציה ובאורחות חיים מגורים חברתית. היבטים פסיכו-סוציאליים אלה פירושם בעצם שהם חווים, מתעמתים ומבטאים את אי הנוחות הרגשית שלהם בצורה שונה מאשר נשים.

האישה שמחייכת ואוהבת לדבר עשויה להיות אותה אישה שבוכה את עצמה לישון כל לילה.

מכיוון שהדברים האלה שכיחים פחות אצל גברים, לחוויות החיים השליליות שלהם ולתחושת הדיספוריה שהם יכולים לגרום, אין את אותה השפעה מעצימה עליהם. במילים אחרות, סביר מאוד שהדברים שהזכרנו כאן הם כמו זכוכית מגדלת להבדלים בין המינים מבחינת הסימפטומים של דיכאון והפרעות קשורות אחרות.