הגורל שלך לא רק ידפוק על דלתך

הגורל לא מציע שירותי משלוחים. אם אנחנו רוצים לפגוש את גורלנו, עלינו לצאת ולחפש אותו במקום לחכות שהוא ידפוק על דלתנו. למרות שאנו עשויים לחשוב שהחיים עצמם יספקו באופן קסום את הרצונות שלנו, המשאלות שלנו לא יתגשמו אלא אם נעבוד קשה כדי להגשים אותן. למעשה, לפעמים זה אפילו לא יספיק.

אעז לומר שהרגעים הכי טובים בחיים הם אלה שבהם אנחנו לוקחים את העניינים לידיים שלנו. אותם רגעים שבהם אנחנו מקבלים החלטות, קשות ככל שיהיו, ומאפשרות לנו לבחור את הדרך שלנו. במקום להתפלל או לחכות שהיקום ייתן לנו סימן מה לעשות, עלינו לדעת מה אנחנו רוצים להשיג כדי להתחיל לעבוד על הגשמת משאלותינו.

ההחלטות שלנו מסמנות את גורלנו

אנו יוצרים את גורלנו בכל צעד שאנו עושים ובכל בחירה שאנו עושים. עם זאת, אנשים רבים חושבים שדברים טובים יקרו אם הם פשוט ישחררו ופשוט יחכו שהגורל ייקח אחריות. עכשיו, מנקודת המבט שלי, זה לא עובד. הדרך היחידה שבה נוכל לקבל את מה שאנחנו רוצים היא אם נעבוד קשה בשביל זה.

מצד שני, יש אנשים המאמינים שגורלנו כבר נכתב. לפי הרעיון הזה, הדברים שאנחנו אמורים לעשות בחיים כבר נקבעו. זה אומר שאנחנו לא כאן בטעות, יש מטרה לקיום שלנו.

לא משנה במה אנו מאמינים, האמת היא שהגורל שלנו הוא אינדיבידואלי וכולנו יוצרים אותם דרך ההחלטות שלנו. הדבר היחיד שאנחנו צריכים לעשות זה להילחם על מה שאנחנו רוצים. כולנו חייבים לעשות את מה שנראה לנו מתאים לחיינו.

גורל: אמונה טפלה או מציאות?

בואו נסתכל על סיפור שמנתח כיצד הגורל עשוי להשפיע או לא יכול להשפיע על חיינו. תהנה!

דוד היה איש אדוק ושומר מצוות מאוד, יהודי מסור. לילה אחד, בעודו ישן, בא אליו מלאך בחלומותיו.

"דוד," אמר המלאך. "אני בא משמים כדי להעניק לך משאלה. אלוהים החליט לגמול לך, אז הוא שלח לי את ההודעה הזו. אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה. כשתתעורר, תקבל את זה. אתה גם תזכור את כל מה שקורה עכשיו כדי שלא תחשוב שזה היה הדמיון שלך. אז מה אתה רוצה?"

דוד חשב לרגע ואז נזכר שיש משהו שרודף אותו זמן מה: מותו שלו. הוא שאל את המלאך, "אני רוצה שתגיד לי את התאריך והשעה המדויקים שבהם אני הולך למות."

לאחר ששמע זאת, המלאך החוויר עוד יותר והיסס. "אני לא יודע אם אני יכול להגיד לך את זה."

"אמרת לי שאני יכול לבקש מה שאני רוצה. ובכן, זה מה שאני רוצה."

"גם אמרתי שזה פרס. אם אגיד לך מה אתה שואל אותי, תחיה את חייך בדאגה, תספר את הימים עד למותך", אמר המלאך. "זה לא יהיה פרס, אלא עונש. בקש משהו אחר".

דיוויד חשב על זה ביסודיות. עם זאת, כשרעיון המוות נכנס לראש של מישהו, באמת קשה לשכוח אותו.

"בסדר, רק תגיד לי את היום שבו אני הולך למות."

המלאך הבין שהוא לא יכול לעשות שום דבר כדי לגרום לו לשנות את דעתו ושאם לא יענה, הוא ייכשל במשימתו, שהיא לגמול לדוד. לכן, הוא הסכים באי רצון.

"מכיוון שאתה אדם יהודי טוב, יהיה לך הכבוד להיות בין המתים ביום הקדוש ביותר בשבוע. אתה תמות בשבת."

לאחר שאמר זאת, נפרד המלאך לשלום. דוד היה מרוצה וישן שינה עמוקה עד הבוקר.

כשהתעורר, הוא זכר בבהירות את כל מה שקרה בדיוק כמו שהמלאך אמר לו. הוא גם חש הקלה כי עכשיו ידע שהוא הולך למות בשבת.

הימים הבאים עברו בסדר, לפחות עד יום שישי. היום, דיוויד התחיל לרעוד ולחוש פחד.

האם שבת זו תהיה יום מותו? האם זו הסיבה שהמלאך ביקר אותו? מה הטעם ללכת למקדש ביומו האחרון? מכיוון שהוא עמד למות, הוא העדיף להישאר בבית. אז הבין דוד את הטעות שעשה. הוא ידע משהו שהוא לא היה אמור לדעת וזה רק גרם לו לסבול.

ואז, סוף סוף חשב שהוא מצא את הפתרון. הוא היה קורא בתורה בכל ליל שישי ולא היה מפסיק עד שראה את הכוכב הראשון של היום מופיע. הסיבה לכך היא משום שאף אחד לא אמור למות בזמן קריאת הספר היהודי הקדוש.

אז זה מה שהוא עשה. חלפו חודשיים-שלושה ואז, בבוקר שבת אחד בזמן קריאת התורה, שמע דוד מישהו צועק נואשות: "אש! אש! הבית בוער! צא החוצה! מהר! יש שריפה!"

זו הייתה שבת, וזה גרם לו להיזכר במסר של המלאך. עם זאת, הוא גם זכר שהזוהר הבטיח שאנשים בטוחים בזמן קריאת התורה. כדי לשכנע את עצמו יותר הוא חזר ואמר: "לא יכול לקרות לי כלום, אני קורא בתורה".

אבל הקולות ברחוב המשיכו לצעוק, " כולם צאו עכשיו! צאו!"

דוד רעד. זה קרה לו כי הוא ניסה להציל את עצמו במקום לקבל את גורלו. סוף סוף הוא עמד למות. הוא היה קורבן לניסיון שלו לנסות להציל את עצמו.

"אולי עוד יש לך זמן," הוא ניסה לומר לעצמו. תוך כדי סגירת התורה הביט בגרם המדרגות כדי לוודא שאינו בוער. הוא רץ במורד המדרגות הכי מהר שיכול היה, מה שגרם לו למעוד וליפול על הרצפה, תוך פגיעה בעורפו במדרגה האחרונה.

דוד נפטר מיד באותה שבת. הוא היה כל כך מודאג מגורלו עד שאפילו לא הבין שהבית בצד השני של הרחוב הוא הבית שבוער ושהאש לא הייתה מגיעה לביתו לעולם.