שתיקתך היא שנתנה לי את כל התשובות
לפעמים אני מחכה לתגובתך, לדבריך...לא למדתי שהם לעולם לא באים, או שאולי הם מוצעים לי בצורה אחרת, כהיעדרויות, כחללים שאינך ממלא באותיות ובמשפטים. השתיקה שלך מגבשת את מה שאני לא רוצה לשמוע, את מה שאני מסרב לשמוע אותך אומר.
זה פחדני לתת לשתיקה להיות התשובה, אבל לפעמים זה כל מה שנשאר לנו. עדיין לא למדתי להפסיק לצפות ממך לדברים, לדעת שהריק הזה שאתה יוצר הוא התשובה שלך; זה ההודעה שאתה רוצה לשלוח לי.
"יש מעט דברים מחרישי אוזניים כמו שתיקה."
-מריו בנדטי-
אני לא לומד לפענח את השתיקה שלך
אני לא מצליח לפרש את השקט שאתה משאיר עם פתיחת הדלת. אני לא מצליח להבין את כל המילים האלה שאתה לא אומר. אני צריך שתשתמש במילים שלך כדי לתת צורה לכל השקט הצפוף הזה שאתה יוצר בכל פעם שאתה עוזב, בכל פעם שאתה שותק.
השתיקה שלך יוצרת מרחק בינך לביני, תהום שאי אפשר לעבור אותה, פרידה בלתי מוסברת שלא מגיעה לי, לא מבינה ובכל זאת חייבת לקבל. אבל השתיקה שלך היא דרך שמחולקת לאלף אפשרויות, ולעולם לא אוכל לדעת מי היא זו שמתאימה למחשבותיך.
" במרכז השקט הזה לא היה נצח אלא מות הזמן ובדידות כה עמוקה שלמילה עצמה לא הייתה משמעות. "
-טוני מוריסון-
מה שאני יודע על שתיקה
השתיקות שלך לא תמיד זהות; יש וריאציות שעלולות להישאר מעיניהם. יש שתיקות ביישנות, שבהן אתה לא מעז לדבר אלי, אבל אתה מסתכל לי בעיניים ועיניך מדברות אלי.
יש שתיקות אירוניות, כשאתה מדביק את העיניים שלך על שלי ומחייך בלי להגיד כלום. יש שתיקות נפקדות כשאני שואל אותך משהו ולא שמעת כי אתה רחוק מכאן בלי להתכוון להיות. ומעל לכל, יש שתיקות שותפות, מהסוג שנוגעת בנפשך בשפתיים שאינן מדברות אף מילה.
אבל השקט הזה, זה שמפריד בינינו כרגע, מכיל דברים אחרים, דברים שלא העזנו לספר אחד לשני ושיצרו רווח עמוק בין מה שיש לנו למה שאנחנו רוצים. ולמרות שאני כבר לא מצפה לכלום, עדיין יש לי ספקות אם הבנתי נכון את כל השתיקה שלנו.
תגובתי על השתיקה שלך
אני יכול לחפש אלף תשובות לשתיקה שלך, אבל אני יכול לענות לך רק בדרך אחת: אמור לי מה אתה חושב, אמור לי מה מדאיג אותך, אני לצידך לעזור לך, להבין אותך; אם אתה צריך חיבוק, אני אתן לך אותו. אם אתה צריך נשיקה, אני אתן לך מאות מהם; ואם אתה רק רוצה שאני אקשיב לך, אני אעשה את זה. אני רק מבקש ממך להגיד את מה שאתה רוצה להגיד.
אני יכול לענות לך בדרכים רבות, אני יכול לתת לך שקט בתמורה לשלך שלך, אבל אני לא רוצה ליצור מרחב גדול עוד יותר בינך לביני. אני יכול להמשיך לנסות לתת צורה לשקט הזה שלך במילים, או שאני יכול להתעלם ממנה ולהמשיך לדבר איתך בלי לקבל תגובה. אני מכבד את השתיקה שלך, ואני צריך שתכבד את חוסר הוודאות שלי, את הצורך שלי לדעת, לדעת את המחשבות שלך.
התשובות שהשתיקה שלך נותנת לי
אם אתה עוזב בלי לומר דבר, שתיקתך לוחשת לי שאתה לא רוצה את זה יותר. אם אתה לא עונה להודעות שלי, השתיקה שלך אומרת לי שלא אכפת לך איך אני מרגיש או מה אני חושב. אם אני שואל אותך על מחשבותיך ואתה לא עונה, שתיקתך אומרת לי שיש משהו שאתה רוצה להסתיר ממני.
אולי התשובות שאתה רוצה לתת בשתיקתך אינן אלה; אולי הם שונים, אבל אני לא יכול להכיר אותם אם אתה לא עוזר לי להבין מה אתה לא אומר לי.
אני בקושי זוכר את ההד של דבריך; אני לא שומע אותם יותר. אתה נע לפני כמו רוח רפאים, כמו מישהו שאני לא מזהה, והשתיקה שלך היא זו שמרמזת על מה שאינך מסוגל לומר לי במילים שלך.
ואם תסגור את הדלת אחריך שוב, בלי לומר מילה, סגור אותה לנצח; אל תחזור, כי זה יהיה באותו הרגע שאני מבין שרק רצית להגיד לי להתראות.
"מילים אף פעם לא מספיקות כאשר מה שיש לך לומר עולה על גדותיו של הנשמה."
-חוליו קורטאזר-
