אנשים ממורמרים זורעים עצב בחייהם של אחרים
במקרים רבים מרירות היא לרוב סוג של דיכאון סמוי שבו האדם מתמקד כמעט אך ורק בעולם החיצון. עולמם של האנשים המרומרים מלא בחלונות שדרכם הוא רואה רק עוול, ומהם הוא אוהב להביט החוצה כדי לשפוך את טינתו, מרירותו ורגשותיו הפסימיים. האדם הממור רוצה שבויים, אבל הוא גם זועק לעזרה.
אין ספק שרבים מאיתנו יחשבו כעת על אנשים שאנו מכירים, שלעתים נותנים לנו את הרושם שהם נהנים למרר את חיינו עם ההיגיון, העצות וההתנהגות שלהם. אולם התענוג כביכול זה, שאנו מסיקים מהתדירות שבה הם עושים זאת, אינו באמת הנאה כלל וכלל – האמת היא שהם לא אנשים מאושרים.
מרירות וטינה הם עוגנים שתמיד רוצים לקחת שבויים, כי הספינות שלהם תקועים וסוחפות, ובמקום שהיה פעם אושר יש עכשיו רק צער בלתי פתורים.
אנשים מרים מרגישים, מעל הכל, שהם איבדו שליטה על חייהם. יש להם גישה כל כך תבוסתנית, שהם פשוט מפסיקים להיות אחראים לעצמם. הם לוקחים על עצמם את תפקיד הקורבן ונסחפים. יש צורך לדעת אם כן לספק אסטרטגיות שיעזרו להם, כי למרות שהתנהגותם מטרידה אותנו, הם זקוקים מאוד לעזרה.
האדם המר ושורשי המרירות
אף אחד לא בא לעולם עם מרירות בלב. עם זאת, לפעמים הילדות היא תקופה שבה חלק מתחילים לגלות כיצד התחושה הזו מתפתחת ואיך היא מרגישה. ילדות נטולת חיבה או תקשורת יכולה לזרוע את הזרע כבר בגיל צעיר, ולאפשר ללב ליצור את השורשים שעלולים להתפתח למרירות בעתיד.
מרירות היא זרע שנזרע ולא נובט בדרך כלל באופן מיידי. לא ניתן לזהות את נוכחותו, בהתחלה. אכזבה אחת כואבת, אבל היא לא משנה אותנו, שתי אכזבות גורמות לנו לחשוב, אבל כשמישהו מועד על יותר מדי "אבנים" בדרך ונותן להן ליצור לרעה בתוכו, אז התוצאה היא שהוא מרגיש שאין לו שליטה על החיים שלו. ואז הזרעים האלה נובטים... ומתהווה סוג של מחלת נפש.
דבר אחד שעלינו גם לקחת בחשבון הוא הדימוי הקלאסי של "הזקן המר". כולנו פגשנו את אותם קשישים שמגיבים באדישות, שתמיד מסתכלים על דברים מנקודת מבט שלילית, ונראה שיש להם כל כך הרבה טינה כלפי העולם והחיים עצמם. כפי שקראנו בכתב העת " פסיכולוגיה בריאותית ", אלו הם, ברוב המקרים, אינדיקטורים לדיכאון בסיסי. חשוב לזכור זאת.
מרירות וחוסר תחושה רגשית
מרירות מתוארת לעתים קרובות כהתנהגות " רעילה " קלאסית. אנו נוהגים לתייג אנשים כ"רעילים" בקלות רבה, ולעתים קרובות אנו מתחבאים מהם ומתרחקים במהירות מבלי להתחשב באדם ובכלא הרגשי שלו. זה לא הדבר הנכון לעשות. לפחות לא בכל הנוגע למרירות.
האדם שאינו שלם עם עצמו יהיה במלחמה עם כולם.
כפי שכבר הזכרנו, אנשים לא נולדים מרירים, זה קורה עם הזמן וכתוצאה ממצבים שונים שלא טופלו היטב, והפכו ליותר מדי עבור האדם הנדון. אל תנטוש אותם, אל תעזוב אותם להיסחף בקהות הרגשית הזו. אנחנו יודעים שלא ניתן לשנות מוח מריר ומדוכא בין לילה למוח שמח, אבל תמיד טוב לדעת כמה עצות בסיסיות בנושא כדי שנוכל לעזור.
איך לשנות את הגישה של אדם ממורמר
כפי שציינו לאורך המאמר, מרירות היא לפעמים אינדיקטור לדיכאון. לכן, חשוב לעודד את האדם ללכת לאיש מקצוע רפואי על מנת להעריך את מצבו. זהו צעד ראשון הכרחי וחיוני. מאוחר יותר, נוכל ליישם את הדברים הבאים:
- פעל תמיד בחמלה ובאופטימיות. אנו יודעים שהאדם המר רוצה ללכוד אותנו בציניות, בטינה ובפטאליזם שלו. עם זאת, במקום להיכנע, לעולם אל לנו לשנות את הגישה שלנו ועלינו להגיב לשליליות שלהם באופטימיות.
- אל תתאים אישית את ההתקפות שלך, היה סבלני. זה לא ליבו של האדם שמדבר, זה שורש המרירות שלו ואכזבותיו שלא טופלו בצורה גרועה, הטראומות שלו שלא הוטמעו והריקנות שלהם שאף אחד לא מבין. הישארו רגועים והגיבו תמיד באדיבות ובידידות.
- הזמינו את האדם המר לרכוש הרגלים חדשים. המרירות היא פסיבית, מאכלת וניזונה מהמחשבות של האדם. אחת הדרכים "לשבור" את מעגל השליליות הזה היא לנסות לשנות את ההרגלים של האדם, לאמץ הרגלים חדשים, לעבור תרחישים אחרים. אז בלי לחץ, פשוט הציעו להם לצאת לטיולים, לעשות ספורט, להירשם לקורס, להכיר אנשים חדשים...
האדם שאינו שלם עם עצמו, עם עברו ומחשבותיו, יהיה במלחמה עם כל הסובבים אותו. תן להם למצוא איזון, מפתח שירפא את פצעיהם וייתן להם שלווה לקרבות הפנימיים שלהם. אנחנו צריכים לעזור להם, אבל באותו הזמן לדעת את הגבולות שלנו ולא להזניח את ההערכה העצמית שלנו.
