מהי פסיכונוירואימונולוגיה?
פסיכונאורואימונולוגיה היא התחום המדעי החוקר את האינטראקציה בין המוח, המערכת האנדוקרינית והמערכת החיסונית והפתולוגיות שלהן. בין מוקדי העניין שלו הוא הקשר בין התנהגות והתקדמות של מחלות אימונולוגיות, כמו גם הערכות של תפקידם של גורמים חיסוניים בפתולוגיות של מערכת העצבים המרכזית.
המונח פסיכונוירואימונולוגיה נטבע בשנות ה-70 על ידי הפסיכולוג רוברט אדר והאימונולוג ניקולס כהן. עם זאת, מומחים מכירים את זה גם כנוירואימונואנדוקרינולוגיה או אימונולוגיה התנהגותית.
כשלעצמו, זהו מדע רב-תחומי המורכב מאנשי מקצוע בפסיכולוגיה, פסיכיאטריה, אימונולוגיה, אפידמיולוגיה ורפואה. מכיוון שהמטרה שלו היא להבין את הדינמיקה של בריאות האדם, זה תחום שצמח במהירות.
הבסיס של דיסציפלינה זו הוא שמערכת החיסון מווסתת על ידי אותות סביבתיים דרך מערכת העצבים המרכזית, בדיוק כפי שמערכת העצבים מקבלת מידע באמצעות חומרים המופרשים על ידי מערכת החיסון.
היסטוריה
במשך מאות שנים, אנשים הקדישו זמן רב לחקר הקשר בין הגוף לנפש. אנו יכולים למצוא דוגמה לכמה שנים המחקרים הללו חוזרים אחורה בדמותו של אריסטו. הוא טען כי הנפש והגוף פועלים כישות אחת, כל אחת משקפת את השינויים המתרחשים באחר.
בסביבות שנות ה-40, מומחים הבחינו כיצד רגשות השפיעו באופן פסיכוסומטי על הופעתן והתקדמותן של מחלות אוטואימוניות, כגון דלקת מפרקים שגרונית, זאבת אדמנתית מערכתית והיפרתירואידיזם.
לדוגמה, הם גילו שהרווחה הפסיכולוגית של קרובי משפחה עם דלקת פרקים (שהיו בעלי נטייה גנטית למחלה) הגנה עליהם מפני המצב.
מאוחר יותר, ב-1981, גילו מדענים רשת של עצבים שהסבירה את האינטראקציה בין מערכת העצבים למערכת החיסון. באותה שנה פרסמו אדר, כהן ופלטן את הספר Psychoneuroimmunology, שבו הסבירו בפירוט את האינטראקציה בין שתי המערכות. זמן קצר לאחר מכן, ב-1985, הם ייסדו את הקרן המדעית לפסיכונו-אימונולוגיה.
ממצאים עיקריים
ישנם מספר כיווני מחקר בפסיכונוירואימונולוגיה. באופן כללי, אנו יכולים לזהות מחקרים שבודקים:
- נגעים באזור המוח השולטים בחסינות ובעצבוב של איברי מערכת החיסון.
- תכונות ומצבים פסיכולוגיים המשפיעים על הופעתן ומהלךן של מחלות עמידות חיסונית.
- השפעת הלחץ על חסינות.
- השפעות של נוירוטרנסמיטורים ונוירופפטידים על חסינות.
- שינויים התנהגותיים של השפעות מתח על חסינות.
- חומרים פסיכואקטיביים על חסינות.
- הבדלים פסיכולוגיים אינדיבידואליים עם חסינות.
- התרחשות של הפרעות אימונולוגיות בשילוב עם מחלת נפש.
גורמים פסיכולוגיים
בקו המחקר הזה, המטרה היא לקבוע אילו היבטים רגשיים או אישיותיים קשורים למחלות אוטואימוניות. למשל, גורמים כמו מתח, היכולת לבטא רגשות או רגשי שלילי.
חוקרים הבחינו כי רגשות חיוביים קשורים לחסינות מסוימת למחלות גופניות ולהחלמה מהירה ללא כל סיבוכים. כמו כן, האישיות גם הראתה שיש לה השפעה. לפיכך, לאנשים מופנמים יש יותר זיהומים ותסמינים סומטיים, והם רגישים יותר למחלות קשות מאשר למוחצנים.
מחקרים אחרים מצאו ראיות לכך שגישה אופטימית ובעלת שליטה עצמית קשורה לבריאות נפשית טובה יותר. לדוגמה, מחקר אחד מצא כי חולי איידס וסרטן בעלי השקפה חיובית יותר הראו תוחלת חיים ארוכה יותר בהשוואה לאלו שנטו להיות מציאותיים יותר.
לחץ
זהו אחד הקווים החזקים ביותר בפסיכונוירואימונולוגיה. יש כמות עצומה של עבודה בנושא הזה. עם זאת, התוצאות די מעורפלות.
מתח קשור לשינויים פיזיולוגיים גדולים. הוא מפעיל את מערכת האדרנל-מדולרית הסימפתטית, הציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנוקורטיקלי (HPA) ומערכות אנדוקריניות אחרות. כולם משפיעים על מערכת החיסון בדרכים שונות.
במקרה של ציר HPA, שחרור קורטיזול מדכא את המערכת החיסונית. בשל מנגנון זה, מתח קשור מאוד למחלות אוטואימוניות כמו פסוריאזיס או דלקת מפרקים שגרונית.
התרחשות עם מחלות נפש אחרות
תחום מחקר נוסף עוסק במחלות אוטואימוניות כאשר הן מתרחשות יחד עם מחלות נפש אחרות. למשל, ישנם נתונים שמראים שדיכאון קשור לחסינות עקב הפרעות שינה.
כלומר, כאשר מקצבי השינה משתנים, גם חילוף החומרים משתנה, מה שמגביר את ייצור הציטוקינים הקשורים למחלות דלקתיות כרוניות. בנוסף, ישנו גם שינוי במקצבים הצירקדיים הקשורים לקורטיזול ואדרנלין, שכפי שהסברנו למעלה, יש להם קשר הדוק עם מערכת החיסון.
חוקרים צפו גם שינויים אימונולוגיים בחולים עם סכיזופרניה. למעשה, מקור ויראלי של המחלה הוא שיקול כבר לא מעט שנים. הסיבה לכך היא שכיחות גבוהה יותר של נוגדנים וחריגות ברמות הלימפוציטים. עם זאת, התוצאות אינן חד משמעיות.
העתיד של הפסיכונוירואימונולוגיה
בהתחשב באינטראקציה בין מערכת החיסון למערכת העצבים, עשוי להיות שינוי מוחלט בפרספקטיבה שלנו כלפי בריאות. נוכל להבין זאת כיכולתו של הגוף לווסת את הפיזיולוגיה וההתנהגות שלו לנוכח שינויים או שינויים. שתי המערכות פועלות על ידי תגובה לסביבה ותקשורת זו עם זו.
זה מוביל לגישה שונה למחלות אוטואימוניות, ובכך שומרת על פרספקטיבה בין-תחומית ורב-פקטוריאלית.
