למה ילדים לא צריכים לראות את משחק הדיונונים?
למה שילדים לא יראו את משחק הדיונון? למען האמת, התשובה לא יכולה להיות פשוטה יותר. זה יותר מדי אלים. עם זאת, זה לא מספיק פשוט לומר את ההצהרה הברורה למדי הזו. אנחנו צריכים להסביר למה צעירים לא צריכים להיחשף לסוג כזה של ייצור שהם עדיין לא מסוגלים לעבד.
כולם יודעים עכשיו על הסדרה הזו של נטפליקס. יש לו מיליוני צופים ואין יום שלא מדברים עליו. עם זאת, אנחנו לא יכולים להתעלם מההשפעה שיש לזה על הקטנים. למעשה, בחודש האחרון צפו גננות ובתי ספר יסודיים בפליאה בתלמידיהם משחזרים את המשחקים בחצר בית הספר.
זה קורה בכל מקום, מארה"ב ועד אירופה ואסיה. ואכן, מחנכים הקשו על עובדה שאין להכחישה: המתירנות של הורים שאינם שולטים או מסננים את מה שילדיהם רואים. למעשה, משחק הדיונון הוא הפקה שאינה מומלצת לילדים מתחת לגיל 16. עם זאת, למרות עובדה זו, זה כבר נצפה על ידי ילדים בני שלוש.
את סדרת משחקי הדיונון אפשר לראות ולהבין רק דרך עיניו של מבוגר. כי רק מבוגרים יכולים להבין את הלחצים החברתיים של דרום קוריאה, את מאבקי המעמדות שלהם ואת התחרותיות שלהם. יתר על כן, התסכול של אלה שאין להם כלום ושכמהים לזכות בפרס בתצוגת המשחק האולטימטיבית.
סיבות מדוע ילדים לא צריכים לצפות במשחק דיונונים
מאז שהטלוויזיה החלה להופיע בבתי משפחה, הפסיכולוגיה התעניינה בהבנת ההשפעה של חלק מהתכנים שלה על מוחם של ילדים. דאגה זו גדלה בשנות ה-70 כאשר הפסיכולוג אלברט בנדורה הראה לנו כיצד למידה חברתית וחיקוי הם המפתח לשאלה אם ילדים מפתחים התנהגויות אגרסיביות או לא. למעשה, את מה שהם רואים, במיוחד אם זה מושך אותם בדרך כלשהי, הם יממשו. הם מחקים את זה.
בשנות ה-80 ערכו הפסיכולוגים ל' רואל הוזמן ולאונרד ארון כמה מחקרים ראויים לציון בתחום זה. הם גילו שככל שהחשיפה לתכנים אלימים בבית הספר היסודי גדלה, כך גדלה הסבירות שהתנהגויות תוקפניות יתפתחו בבית הספר התיכון. לכן, נוכל לומר ששום תוכן אורקולי המתוזמן באלימות אינו תמים לחלוטין במוחו של ילד.
זה מזמין אותנו לשקף לעומק מדוע ילדים לא צריכים לצפות במשחק דיונון. בואו נסתכל.
אסתטיקה ילדותית שבה האלימות מנורמלת
הסדרה מציגה אסתטיקה ואיקונוגרפיה בולטת בעיני ילד. ואכן, קל מאוד להם לשקוע ביקום של משחקים. יתר על כן, זה בסביבה שבה הדמויות לובשות צבעים עזים ומסיכות של דמויות גיאומטריות וכו'. לכן, ילדים נקלעים לעולם החזותי הזה, למרות שהתמונות מלוות במעשים אלימים.
המוכר (המשחקים) משולב עם השונה (האלימות). למעשה, פירוש הדבר ששניהם מרוכזים והופכים לאותו דבר. זה גרם למחנכים להיות עדים לסצנות מטרידות. בבלגיה, למשל, ראו איך ילדים ששיחקו את המשחק אור ירוק באור אדום בחצר בית הספר, בסופו של דבר, כקבוצה, ניצחו את המפסידים.
יתר על כן, בבריטניה, בבית הספר היסודי סר פרנסיס היל בלינקולן, ילדים בני שש שיחזרו סצנות ודנו בהן. כמו כן, טרום-עשרה בני תשע, עשר ואחת-עשרה הכירו את הסדרה דרך Tik tok, שם היא פופולרית, כמו גם ביוטיוב.
מוחו של ילד לא מבין את הרקע החברתי של הסדרה
על מנת להבין מדוע ילדים לא צריכים לצפות במשחק הקלמארי, אנחנו בעצם צריכים לשקול את ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של ילדים. יתר על כן, עלינו לקחת בחשבון שאפילו בני נוער לא מוכנים להפקה זו. זה בגלל שהם עדיין לא פיתחו חוש נאות של חשיבה ביקורתית.
מסיבה זו, המוח שלהם רק מעריך את האלימות. הם לא לוקחים בחשבון את הדרמה האישית של הדמויות, מערכות היחסים שלהן, או הרקע מאחורי המשחקים המחורבנים האלה. למען האמת, מדובר בהפקה שלא נוחה לכולם לצפייה. ואכן, מבוגרים רבים מרגישים שאינם מסוגלים לצפות בו בשל חומרתו.
חיקוי התנהגותי
ילדים מחקים את מה שהם רואים במשחקים שלהם. עם המופע הזה הם רואים תכנים שנראים להם מוכרים ושהם יכולים לייצג בחצרות בית הספר שלהם. מה גם שהאסתטיקה פשוטה וגם גימיקית בו זמנית. לפיכך, ילדים רבים שאלו את הוריהם אם הם יכולים להתלבש לקראת ליל כל הקדושים בתלבושות מ- The Squid Game.
כאילו זה לא מספיק, יש עוד אלמנט. זה כרוך באתגרים בטיק טוק. בפלטפורמה האינטרנטית הזו, ילדים בבית ספר יסודי ובני נוער מאתגרים זה את זה לחקות סצנות מסוימות מהסדרה, כמו אתגר חלת הדבש. הם צריכים להכין את העוגיות האלה עם סוכר מקורמל וכבר אירעה יותר מתאונה אחת בתהליך.
בתי ספר שלחו הודעות להורים לא לתת לילדיהם לצפות במשחק הדיונון. אבל האמת היא שהם בהכרח ייחשפו לתוכן של המופע הזה.
הצורך לייצר דיאלוג עם ילדים שצפו בסדרה
עדיין יש הורים שתוהים למה הילדים שלהם לא צריכים לראות את משחק הדיונון. עבור רבים, זו רק עוד תוכנית אחת בנטפליקס. אחרי הכל, בסופו של יום, אם ילד בן שבע או אחת עשרה מבלה שעות בפורטנייט או במשחקי וידאו אלימים, מה הדאגה מהסדרה הזו?
הבעיה נעוצה בהיעדר מסננים ובחוסר היכולת של הורים אלו להבין שלכל מה שילד נחשף אליו יש השפעה פסיכולוגית עליהם. עובדה שמשחק הדיונון אינו תוכנית מתאימה או מומלצת לילדים מתחת לגיל 16. אולם, למרבה הצער, כבר קיימת בעיה בכיתות ובחצרות, כי ילדים רבים ראו את הסדרה.
משמעות הדבר היא שמחנכים חייבים לבצע קריאות מעמיקות יותר של המופע המסוים הזה עם תלמידיהם. עליהם לדבר איתם, לנסח מחדש חלק מההיבטים שלו, ולתת להם כמה שיעורים בהבנתו וההקשר שלו. כי אלימות לעולם לא צריכה להיות מכשיר למטרתה. אלימות לעולם אינה מותרת. אפילו פחות מכך, האם זה אי פעם משחק.
