אתיקה קנטיאנית והציווי הקטגורי
האתיקה הקאנטיאנית היא חלק מההיסטוריה של הפילוסופיה, ולפיכך, מהפכות במונחים של ידע, מוסר, פוליטיקה וכלכלה. בו, כמה דמויות זוכות להערצה ושנואה באותה מידה. עמנואל קאנט, למשל, שהיה פילוסוף מקניגסברג.
יש הרבה אנקדוטות עליו. יש אומרים שהוא עמד בלוח הזמנים שלו. למעשה, עקרות בית מקומיות השתמשו בהליכתו בשעה 17:00 כהתייחסות כדי לכוון את השעונים. ביוגרפים מדגישים גם את חוסר האמביציה שלו ברמה האישית ואת אהבתו לארצו. הם גם מדגישים את העניין שלו בטיפוח מערכות יחסים שעוררו אותו אינטלקטואלית.
בקיצור, קאנט אהב פיזיקה ומדע בכלל. הוא היה מחמיר ומורה כריזמטי למדי. עד כדי כך שסטודנטים רבים נרשמו לקניגסברג רק כדי להשתתף בהרצאותיו. הוא אהב ידע וידע לשתול את הזרע של אותה אהבה ממש בתלמידיו.
עמנואל גדל בסביבה דתית ואיבד את אמו כשהיה צעיר מאוד. אמו לימדה אותו להסתכל בכוכבים ולשמוע אותם לפני מותה. זהו זיכרון שמתאר קאנט בחיבה בביקורת התבונה המעשית שלו. החינוך שקיבל היה כבד על ידי דתיות בולטת, סמכותיות, דוגמטיות ודיכוי, שכן אלו היו הנורמה בסביבתו החברתית.
"מי שעושה לעצמו תולעת לא יכול להתלונן אחר כך אם אנשים דורכים עליו."
-עמנואל קאנט-
מהפכת האתיקה הקנטיאנית
המהפכה הקופרניקאית של קאנט, שנכתבה על ידי ג'ואן סולה, מתייחסת ליחסים בין קאנט להום, לוקחת את הסרט הילד מאת צ'ארלס צ'פלין כאנלוגיה. בסרט, ילד מופקד על זריקת כוס על חלונות שונים כך שזגג צדדי עובר ליד ומוכר את שירותיו.
ובכן, הום היה הילד, שהרס חלק ניכר מתורת הידע שנקבעה עד אותו רגע. באשר לזגג, "קאנט מצא את הזכוכית המרוסקת והציע לתקן אותה, שם במקומה זכוכית חלבית [...]", כך שהפילוסופים היו מודעים שהם רואים את העולם דרך הזכוכית השקופה. לפיכך, המהפכה שהציע קאנט במונחים של ידע הייתה להדגיש רעיון שהפסיכולוגיה מבססת עליו רבות מההתערבויות הנוכחיות שלה בתחומים שונים. במילים אחרות, שהרעיונות שלנו רחוקים מלהיות דימוי אמיתי של העולם.
עבור קאנט, הפילוסופיה הייתה מסוגלת לצאת מהמערה של אפלטון. עם זאת, בעקבות Hume, זה לא אומר שהיו מספיק כלים כדי לגשת לעולם כפי שהוא נומנון).
בתורו, הוא מתגבר על הרלטיביזם שאמפיריציסטים ממהרים אליו. "קאנט משמר את הרושם של תפיסות הגיוניות שנרשמו על ידי אינטואיציה, אך כולל צורות וסכמות שלא ניתנו על ידי רגישות, אלא נקבעות על ידי הסובייקט".
הציווי הקטגורי, היסוד של האתיקה הקנטיאנית
קאנט הבין את האתיקה כביטוי לרציונליות האנושית. קורא סקרן שרוצה ללכת לתערוכה המקורית שלו יכול למצוא אותה ב- Critique of Practical Reason and Groundwork of the Metaphysics of Morals. אלו יצירות שתוכלו לעכל בנוח לאחר קריאת המאמר הזה. באופן דומה, הציווי הקטגורי מייצג את התבגרות האתיקה, בדיוק כפי שהנאורות הייתה לידע.
האתיקה של קאנט היא רבת עוצמה מכיוון שהיא מתעלה מעל נסיבות, אינדיבידואליות והתניות. כמו כן, אתיקה זו אינה ממצה את החופש של אדם נתון. במקום זאת, הם שובר, כי הם רוכשים משמעות דווקא בתוך החופש הזה. לבסוף, האתיקה של קאנט בולטת בהיותה מטרה בפני עצמה ואינה נתונה לאושר, אהבה או הנאה. במילים אחרות, הם אינם אמצעי להרגיש טוב יותר עם עצמך.
אתה צריך לעשות מאמץ גדול כדי לעקוב אחר האתיקה של קאנט, הן פורמלית והן אוניברסלית. הם לא באים באופן טבעי לבני אדם. לכן, המחויבות שלך כלפיהם היא חובה, חובה והכרח.
"פעל כאילו עיקרי הפעולה שלך הופכים באמצעות צוואתך לחוק טבע אוניברסלי." במילים אחרות, דרך המעבר שלך תעמוד בדרישות האתיקה של קאנט כשהיא מספקת את הרצון של כולם לפעול באותו אופן. זהו הטוויסט הקופרניקאי של קאנט: האתיקה אינה קיימת כתוצר של חופש, חוסר מוסר או קיומו של אלוהים. במקום זאת, הם מצדיקים את קיומם של שאר היסודות.
הערות אחרונות
האתיקה הקאנטיאנית רחוקה מלהיות הכלל. כוח, או החתירה לכוח, הפחד מאי הוודאות והצורך בביטחון נראים כמוטיבציות עוצמתיות. לפחות חזק יותר מלפעול מתוך כוונה כנה שהפעולות האתיות שלך יהפכו לאוניברסליות.
לדוגמה, אתה יכול לקבל מבקרים אם הם מביאים כסף לבזבז ולחפש שלום רק אם זה יקר יותר ממלחמה. כמו כן, אתה יכול להמר על האמת אבל רק בגלל שהיא משתלמת יותר משקר. למרות שקאנט מת לפני מאתיים שנה, אנשים אפילו לא התחילו להבין את המסר שלו.