האושר נמצא בטירוף החיים
אני מכיר הרבה אנשים שמקדישים את רוב זמנם בניסיון לעשות הכל, ואני בטוח שאתה מכיר עוד רבים. עמוק בפנים, הם בזים למשימה שהם מתמסרים לה בקנאות כה רבה, אבל משהו שמוחם מונע מהם לברוח מהמסירות הרודנית הזו. חוסר השקט והחרדה שלהם מופעלים בכל פעם שההיגיון לא מנצח והטירוף מופיע.
סוג זה של עימות בין קוסמוס לכאוס, סדר ואי-סדר, מהווה חלק מההיסטוריה שלנו כהוגים, ובעיקר כמפרשנים של העולם בו אנו חיים. לסדר יש משיכה שאין להכחישה; מה שהוא הגיוני, זה שהופך את העולם לניבוי, ולכן, ניתן לשליטה במידה מסוימת.
יש אפילו אנשים שמנסים לגרום לרגשות שלהם ללכת לפי סדר דומה, כאילו יש ארון לרגשות שלהם במוח שלהם והם יכולים לבחור איזה מהם ללבוש כל יום, ולאיזה מחשבות הם ישוו אותם. אולי יום אחד, בעזרת הטכנולוגיה, נשיג משהו דומה, אבל זו גם תהיה הוכחה לכך שהתרחש אירוע טרגי: הדה-נטורליזציה שלנו תושלם.
טירוף הוא חלק מהחיים
או במילים אחרות, הפרימיטיבי ממשיך להיות חלק מהחיים. אני מדבר על אינטואיציה, יצירתיות, אלתור וגדולה. שבירה עם הסביר והצפוי. לא לכל דבר יש סיבה, לא במובן הסיבתי (המקור) ולא במובן הפרגמטי (הסוף), וזה בסדר.
במילים אחרות, זה בסדר כי קורים כמה דברים שאינם קשורים לעבר ולעתיד, ששוברים את דפוס המחשבה, שנולדים ומתים בו זמנית. זוהי השלמה עם ההווה (ובהווה אנו מתכוונים גם לחוש הזמן וגם לחוש המתנה - איזה פרדוקס סמנטי יפה).
למה אתה כאן? בשביל מה באת? כרגע זה לא משנה, אולי אתה אפילו לא יודע. בכל מקרה, אני כאן. אין לי מושג מה עורר את הגעתי, וגם לא באתי להשיג משהו. אני רק כאן, איתך.
נכון שזה נפלא?
לקבל ולהנות מהטירוף זה סימן לבגרות
בלי שיגעון, לא ניתן לטפח תשוקה. סדר מזין את הביטחון, אבל הטירוף מזין את הנשמה ונותן תקווה. טירוף בריא שובה את הלב ודואג לו כנגד כל היגיון, כי הטירוף מעדיף לשמור על לבבות גנובים בחיים לפני שלו. התאהבות היא סוג של טירוף שלוקח לבבות אחרים והופכת אותם לשלו.
באופן הגיוני, התאהבות היא חסרת טעם. זה כרוך בהשקעה עצומה של משאבים, בחוסר יציבות רגשית מסחררת, וזה גורם לזמן - המשאב המצומצם ביותר שלנו - לדהור במהירות האור. זה אפילו עולה על מהירות האור, כי במצב זה נראה שהכל מתבטל. הכל חוץ מהאהבה עצמה.
תחשוב על זה כשאתה מרגיש חרדה כי נראה שהכל מסביבך מתפרק. הניחו בצד את הנטל על מצפונכם שאתם מרגישים כי אינכם יכולים לשלוט בהכל או כי חלקים מסוימים בחייכם הם כאוטיים. הדרך המוזרה הזו שבה אתה מתרוצץ כרגע היא בדיוק מה שיכול לעורר בך השראה או לתת השראה לאחרים.
טירוף אינו אוכל, חומר החיים, אבל הוא נותן טעם לחיים והופך אותם לשלמים. זה מדגיש את טעם החיים ואת כל הניואנסים שלהם.
יש סיבה לכך שקצב קבוע מרדים ילדים ומשעמם מבוגרים. וריאציות מעירות אותנו וגורמות ללב לפעום מהר יותר. הבלתי צפוי הופך את הרגשות שלנו לעזים יותר. לכן, שיגעון הוא מלח החיים: מסוכן אם לוקחים אותו בהגזמה, וחוטא בהיעדרו כי לתבשיל אין טעם...והחיים הם תבשיל שראוי להתענג עליו במלואו.
