"ילדי פרא" והתנהגותם בחברה

אחד הוויכוחים הגדולים שתפסו חלק חשוב בהיסטוריה שלנו הוא על השפעת החברה בילדות. שניים מהדוברים הגדולים בדיון הזה היו ז'אן ז'אק רוסו מצד אחד ותומס הובס מצד שני. הרעיונות שלהם היו על הטוב והרשע של האנושות, שני נושאים שהיו קשורים קשר הדוק למה שנקרא "ילדי פרא".

ז'אן ז'אק רוסו (1896) טען שהאדם טוב מטבעו בעוד שהחברה היא זו שמשחיתה אותו. הובס (1584010) טבע את הביטוי המפורסם "אדם הוא זאב לאדם", כלומר האדם רע מטבעו ומנגנוני השליטה החברתית הם שמונעים מהרוע להרוס אותנו.

אבל איך לדעת מי צדק? אי אפשר להפריד ילד מהחברה כדי לבדוק זאת, מסיבות מוסריות ואתיות, ישנם ילדים שבשל נסיבות שונות גדלו מבודדים מהחברה. מקרים אלו ידועים כ"ילדי פרא".

ויקטור דה איירון

אולי המקרה המפורסם ביותר של ילד פרא הוא זה של ויקטור דה איירון. הם לכדו את ויקטור (איטארד, 2012) כשהיה כבן אחת עשרה. לאחר שבוע הוא נמלט ולאחר החורף נלכד שוב בבית נטוש. בבית החולים המשיכו הרופאים לחקור את המקרה שלו.

אחת התיאוריות החזקות ביותר לגבי המקרה של ויקטור היא שהוא סבל מהפרעה על הספקטרום האוטיסטי. לאור ההתנהגויות המוזרות שגילה, משפחתו נטשה אותו. הצלקות המרובות של ויקטור לא נבעו מחיים בטבע, אלא התאימו להתעללות פיזית לפני שהוא נמצא ביער.

לפי אחד הרופאים שלקח את המקרה שלו (איטארד, 1801), ויקטור היה ילד מלוכלך בצורה לא נעימה, מושפע מתנועות עוויתות ואפילו פרכוסים; הוא התנדנד ללא הרף כמו חיות בגן החיות; נשך ושרט את המתקרבים אליו; לא גילה חיבה למי שטיפל בו ובקיצור, היה אדיש לכל דבר ולא שם לב לכלום. למרות שהמראה הפיזי שלו השתפר כמו גם החברותיות שלו, הניסיונות ללמד אותו לדבר ולהתנהג בצורה מתורבתת לא צלחו.

מרקוס רודריגז פנטוג'ה

למרות שיש מספר מקרים של "ילדי פרא" שחיו עם בעלי חיים כמו עיזים, כלבים, צבאים, זאבים, קופים וכו', רבים מהם נדחים מחוסר נתונים המאשרים את האותנטיות שלהם. עם זאת, המקרה של מרקוס בולט בהיותו קרוב וניתן לאימות בזמן. הוריו של מרקוס מכרו אותו בגיל שבע, לבעל קרקע שנתן אותו לרועה עיזים שאיתו חי עד מותם במערה. עם מותו של רועה העיזים, מרקוס נותר לבדו במשך אחת עשרה שנים עד שהמשמר האזרחי מצא אותו. במהלך אחת עשרה השנים הללו, החברה היחידה שלו הייתה זאבים.

האנתרופולוג והסופר גבריאל ג'נר מנילה (1976) חקר את המקרה. הסיבה לנטישתו הייתה בהקשר סוציו-אקונומי של עוני קיצוני. הכישורים שלמד מרקוס לפני שעזב, יחד עם האינטליגנציה הטבעית יוצאת הדופן שלו, היו אלו שאפשרו את הישרדותו. במהלך הבידוד שלו, למד מרקוס את הרעשים של בעלי החיים שאיתם חי והשתמש בהם כדי לתקשר איתם, בעוד לאט לאט הוא זנח את השפה האנושית.

לאחר שהצטרף מחדש לחברה, הוא החל להסתגל מחדש למנהגים האנושיים למרות שגם בחיים הבוגרים הוא הראה העדפה לחיים בטבע עם בעלי חיים. הוא גם פיתח איבה מסוימת לרעש ולריח של ערים ושמר על האמונה שהחיים בקרב בני אדם גרועים יותר מהחיים עם בעלי חיים.

ג'יני

להוריה של ג'יני (רימר, 1999) היו בעיות - אמה הייתה עיוורת עקב היפרדות רשתית ולקה בקטרקט, ואביה סבל מהפרעת דיכאון שהחמירה כאשר סבתה של ג'יני מתה בתאונת דרכים. ג'יני התחילה לדבר מאוחר יותר מרוב הילדים והרופאים אבחנו לקות שכלית אפשרית. מסיבה זו, אביה, שניצב מול החשש שהרשויות יקחו ממנו את בתו, הבין שעליו להגן עליה מפני סכנות העולם שבחוץ.

אביה כלא ג'יני בחדרה עם. היא יכלה להשמיע קולות ובילתה את לילותיה בכלוב. התזונה שלה כללה בעיקר מזון לתינוקות. בגיל 13 היא הבינה רק 20 מילים שרובן קצרות ושליליות: עצור, די, לא... החדר של ג'יני היה אטום, היה רק חור קטן שאפשר לה לראות 5 סנטימטרים מהעולם. על שאר תושבי הבית נאסר לבקר או אפילו לדבר איתה.

בסופו של דבר, אמה של ג'יני ברחה איתה ועם אחיה כדי שהרשויות יוכלו להכניס את ג'יני לטיפול (ריינולדס ופלטשר-ג'נזן, 2004). החלק הראשון של הטיפול היה בידוד הילדה מאמה והכנסתה לאומנה, והמסקנה הייתה שהיא חוותה נסיגה. היא הייתה גרועה יותר מאשר כשמצאו אותה. אחר כך חזרה לאמה, שהבינה שקשה מאוד לטפל בה בגלל מה שעברה בבתי מאמצים שונים.

רוכום פנג'ינג

רוכום (אל פאיס, 2007) הייתה ילדה קמבודית שהלכה לאיבוד בגיל 9 בג'ונגל, והופיעה שוב 10 שנים מאוחר יותר. לאחר שנעלמה מחוות הוריה, היא נמצאה לאחר עשר שנים על ידי חקלאי שלא ידע עליה דבר, והסגיר אותה למשטרה.

כשחזרה לחברה, רוחום לא יכלה לסבול בגדים, היא לא זכרה שדיברה ורק השמיעה נהמות. היא תמיד הלכה על כורסה וכשהיא נשארה לבד, היא ניסתה להימלט. הצלקות המרובות שגרמו לאחרים לחשוב שהיא יכולה הייתה להיות בשבי ואפילו לסבול מהתעללות (הגרדיאן, 2007). לאחר מכן, רוכום נמלט והם מצאו אותה כעבור 10 ימים בבור ספיגה. היא חולצה ואושפזה בבית חולים שם, לדברי הוריה, היא הייתה חלשה, ישנה כל היום. היא נראתה חיוורת וחלשה.

הכנסה לחברה

החזרתם של "ילדי הפרא" הללו לחברה לא הייתה קלה. גורמים מסוימים כמו מידת הבידוד והגיל שהם היו כשעזבו את החברה הם מכריעים בכל הנוגע להבנת התנהגותם בחברה (Singh and Zingg, 1966). ל"ילדי פרא" שנמנעו מהם כל מגע עם בני אדם, שאפילו לא ראו בני אדם, יהיו בעיות גדולות יותר. אלה שחיו בין בעלי חיים עשויים להיות בעלי הסתגלות טובה יותר.

למידה שילוחית היא חלק חשוב מאוד בהתפתחות ומי שאיבד אותה יתקשה יותר בביצוע התנהגויות שלא ראו מעולם. מניעת גירויים בגיל מוקדם מאוד יגדיר את החוויות של ילדים אלו (McCrone, 1994). במובן זה, בידוד יכול אפילו להגביל את תנועות הגוף וליצור מומים פיזיים. מיומנויות בסיסיות אחרות כגון זיכרון מרחבי עשויות שלא להתפתח במצבי בידוד.

מצד שני, במיוחד עבור אותם "ילדי פרא" שחיו עם בעלי חיים, האינטליגנציה הנטורליסטית (גרדנר, 2010) היא בדרך כלל מאוד מפותחת. זוהי היכולת לתפוס את היחסים בין מינים, קבוצות של עצמים ואנשים, תוך זיהוי ההבדלים והדמיון ביניהם. היא מתמחה בזיהוי, הבחנה, התבוננות וסיווג של חברי קבוצות או מינים של חי וצומח, בהיותו תחום התצפית והשימוש היעיל בעולם הטבע.

עם זאת, היעדר אינטראקציות עם אנשים אחרים וקשרים יעילים הם מיומנויות בסיסיות ש"ילדי פרא" לא יפתחו. בשל כך, ולמרכיב התרבותי הגדול של רגשות וויסותם, ילדים אלו מתקשים להסתגל לאותם כללים בלתי כתובים השולטים בתפקוד של כל חברה.

תקשורת ל"ילדי פרא"

התפתחות השפה היא נקודה מכרעת נוספת. בני אדם, בלידה, מסוגלים להשמיע יותר מ-200 צלילים שונים. החברה, באמצעות חיזוק, תציין אילו מהצלילים הללו מתאימים לשפה או לשפות שילדים ידברו בסופו של דבר. אותם ילדים שאינם מקבלים שפה מכיוון שהם צעירים, יתקשו יותר לבטא אותה היטב. אותו דבר קורה עם דקדוק.

הבלשן נועם חומסקי (1957999) הציע שישנה תקופה מוגבלת ללימוד שפה באופן טבעי. תקופה זו היא שלוש שנים ולאחר שהזמן הזה יעבור מבלי שהילד לומד שפה, הוא לא יוכל לפתח את מבני המוח הדרושים ללימוד שפה. בעוד שאתה יכול ללמוד מילים, שליטה מלאה בשפה דורשת מאמץ יוצא דופן.

כפי שמציע חומסקי, בלידה יש לנו מבני מוח מולדים. המבנים הללו שנוצרו מבחינה אבולוציונית מתוכנתים מראש לפתח התנהגויות או פעולות מסוימות כגון דיבור. אולם אם המבנים הללו לא יקבלו את הגירויים הדרושים כדי שיוכלו להשלים את התפתחותם לפני זמן מסוים, הם יפסיקו להיות שימושיים ולא ישיגו את מטרתם. בנוסף, יש צורך שהתפתחותם של מבנים אלו תתרחש במקביל לזו של מבני מוח אחרים.

"ילדי פרא" מחוץ למסך

דמותו של מוגלי, ילד הג'ונגל שיצר הסופר רודיארד קיפלינג (1894), אינה תואמת את המציאות של "ילדי פרא", כשם שאיננו יכולים להסתכל על טרזן כאסמכתא. החסכים מהם סובלים ילדים אלו אינם הופכים אותם למהפכנים כשהם נכנסים לחברה.

סיכויי העתיד של "ילדי פרא" בדרך כלל אינם טובים. לאחר שנשללו מהם גירויים וחוויות משותפות למין האנושי, הם יעברו תקופות קריטיות לפיתוח מיומנויות מסוימות, כמו שפה, שאליהן לא יוכלו לחזור או להתאושש לאחר מכן.

חסרונות אלו או חוסר מיומנויות קודמים להיעדר גירויים וחיזוקים להתרחשות התפתחותם. חסך, בשלב קריטי, יכול לעכב את הפיתוח המלא של מיומנויות כמו שפה או זיכרון מרחבי. כל זה, יחד עם הקושי שיש למטפלים בטיפול בהם, מסבך את החינוך וההשתלבות מחדש.

אחת ההשלכות הקשות ביותר עבור "ילדי הפרא" הללו היא שתוחלת החיים שלהם קצרה מאוד. הם לא מוכנים לחברה כמו שהחברה אולי לא מוכנה להם. במובן זה, הוויכוח על טובו ורועותו של האדם ועל אופי השולט או המעוות של החברה עדיין פתוח.

ביבליוגרפיה:

Singh, JAL y Zingg, RM (1966). ילדי זאב ואיש פרא. Mishawaka: Shoe String Pr Inc.

חומסקי, נ' (1957999). Estructuras sintácticas. בואנוס איירס: Siglo XXI.

אל פאיס (2007). La última niña salvaje. Encontrado en: https://elpais.com/sociedad/2007/019/actualidad/1169161205_850215.html

Janer Manila, G. (1976). La problemática educativa de los niños selváticos: El caso de "Marcos". Encontrado en: http://www.raco.cat/index.php/AnuarioPsicologia/article/viewFile/64460,138142

Gardner, H. (2010). La intelligencia reformulada: Las inteligencias múltiples en el siglo XXI. ברצלונה: פאידוס.

הובס, ט (1584010). לויתן. מהדורה מתוקנת, עורכים. AP Martinich ובריאן בטיסט. Peterborough, ON: Broadview Press.

Itard, JMG (1801). De l'education d'un homme sauvage ou des premiers developpemens physiques et moraux du jeuneççç sauvage de l'Aveyron. פריז: גוז'ון.

Itard, JMG (2012) El niño salvaje. ברצלונה: ארטפקטה.

קיפלינג, ר' (1894). ספר הג'ונגל. Reino Unido: Macmillan Publishers.

McCrone, J. (1994). ילדי זאבים והמוח המשני. En J. McCrone (עורך), מיתוס חוסר ההיגיון: מדע הנפש מאפלטון ועד מסע בין כוכבים. ניו יורק: פאב קרול אנד גראף.

ריינולדס, CR, Fletcher-Janzen, E. (2004). אנציקלופדיה תמציתית לחינוך מיוחד: עזר לחינוך נכים וילדים ומבוגרים חריגים אחרים. הובוקן, ניו ג'רזי: ג'ון ווילי ובניו, עמ' 428-429.

רוסו, J.-J, (1896). Du contrat social (El contrato social). פריז: פליקס אלקן.

Rymer, R. (1999). ג'יני: טרגדיה מדעית. בריטניה: Harper Paperbacks.

The Guardian (2007). ילד פראי? Encontrado en: https://www.theguardian.com/world/2007/jan/23/jonathanwatts.features11