לפיכך, להורים של היום יש אפשרות לקחת את ילדיהם לטיפול כדי לעזור לטפל בסימפטומים שלהם ולפתור חוסר תפקוד.
האופן שבו ילדים ובני נוער מתנהגים אומר הרבה על הדינמיקה והיחסים המשפחתיים שלהם, וזו הסיבה שטיפול פסיכולוגי יכול להיות כל כך חשוב.
כיום, מספר בני הנוער והילדים בטיפול נמצא במגמת עלייה. ניסיונות להסביר את התופעה ואת חוסר התפקוד איתה מתמודדים ילדים אלו מצביעים על גורמים חברתיים.
במידה מסוימת, הדינמיקה המשפחתית משקפת את הדינמיקה של החברה בה היא מתקיימת. כתוצאה מכך, אין זה מפתיע שילדים כיום נאבקים להבין עולם כאוטי יותר ויותר. לכן, מהם הגורמים המניעים מאחורי ההתנהגות הלא מתפקדת שלהם? איך טיפול יכול לעזור?
בוא נתעמק ישר.
כאוס ברמה המשפחתית והחברתית
בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים חווים רמה גוברת של תוקפנות ואלימות בקרב תלמידים, אם כי יהיה זה צמצום לייחס אלימות רק לסביבת בית הספר.
עם זאת, כדאי לשאול את עצמנו מדוע אנו מצפים שבתי ספר יהיו נקיים מאלימות כאשר אלימות היא קבועה בכל הקשר חברתי אחר. תאונות דרכים, שחיתות, תקיפה, מעשי שוד... אפילו מגרשי כדורגל יכולים להפוך לרקע לאלימות.
עבודה היא לעתים קרובות סביבה לא יציבה, רצופת שחיתות והתעללות. זה הוביל לכלכלה המוגדרת על ידי פער הולך וגדל בין העשירים והעניים, ואוכלוסייה גדולה של אנשים חסרי זכויות וכועסים. כאילו זה לא מספיק, הטלוויזיה מלאה בתוכניות מטמטמות על מלחמות בין כוכבים ואנשים בשואו ביזנס.
אם החברה אמורה לספק לילדים פרמטרים לגבי נכון ולא נכון אבל כל מה שהם רואים זה טיפשות, שחיתות ואלימות, איך אנחנו יכולים לצפות מהם להשקפה בריאה על העולם?
הימצאות במצב מתמיד של משבר מגביר מצבים בעייתיים וסכסוכים עם המשפחה. זה, בתורו, מזריק כמות מסוימת של נוירוזה לכל אחד מבני המשפחה. חוסר תפקוד הוא כבר לא רק הטלת מלכודת, היא תוקפת.
בעיות בבית
יחידות משפחתיות אינן קיימות בבידוד. הם שקועים בהקשר החברתי ובהכרח משחזרים את הטוב והרע של התרבות הרחבה יותר, במידה מסוימת.
בבית, זוגות רבים בקושי מדברים ביניהם. הם דואגים ללוגיסטיקה של חיי היומיום ולגידול ילדים. הדיונים סובבים סביב חשבונות ולוחות זמנים אבל מזניחים שאלות והרהורים עמוקים ואישיים יותר. הם לא רוצים לשבש את האיזון העדין של קיומם כי הם חוששים שזה עלול להוביל לכאוס הנובע מהפרידה. אורח החיים הזה מייצר סוג של חוסר אונים שמתבטא בתגובות לא בריאות שמגלגלות שלג למשהו ענק והרסני.
כיום, מספר בני הנוער והילדים בטיפול נמצא במגמת עלייה.
אקלים זה של מתח קבוע, המתווסף להתקפי תוקפנות, מייצר סביבה המולידה כעס, דימוי עצמי נמוך, קונפליקטים וחוסר אונים בכל אחד מבני המשפחה.
ילדים ותסמינים של חוסר תפקוד
ילדים נתקעים בדפוסי התנהגות אלו וההורים הופכים פחות סובלניים. סביבה תובענית עם מעט מקום לתלונות או ביטוי רגשי מובילה למצבים אלימים. האקלים הזה של מתח נישואים מעמיק אפילו יותר. כשהורים מתווכחים ללא הרף, הם מתחילים לערב את ילדיהם במעגל הסכסוך הקסום שלהם.
כל ילד הופך לחלק מהמחלוקת, נוטה לצדד של הורה זה או אחר. אם הילד לוקח את הצד של האב, הם יהיו מוטרדים מכל מה שאמו תעשה לאבא. יחד עם זאת, הם ירגישו אשמים על שחשבו דברים רעים על אמם ולהיפך. מעגל זה של אשמה וכעס עוזר לשמור על הסביבה המשפחתית המתוחה והמלחיצה.
תקשורת המורכבות הופכת במהרה למסובכת. הרגשות של הילדים מתחילים להתבטא גם בהקשרים אחרים. במילים אחרות, הם מתחילים להתנהג רע במקום השני שבו הם מבלים הרבה זמן: בית הספר.
בעיות בבית הספר
שם, הילד משחזר את סגנון התקשורת הלא בריא שלמד בבית אך גם משחרר תחושות עצורות של חרדה ולחץ. מספיק לשחזר את ההתנהגות האלימה שהם היו עדים להם בבית כמה פעמים כדי לקבל תווית של "הבריון" בבית הספר. ברגע שזה יקרה, הם צפויים לפתח לקות למידה כלשהי. דבר אחד מוביל לאחר, והם הופכים למטרה של קריאות שמות והצקות מצד חבריהם לכיתה. זה גורם להם להרגיש בחוץ ובודדים, מה שמוביל להתנהגות תוקפנית ואלימה יותר ומחזק את התווית.
בינתיים, ההורים מקבלים הודעות מבית הספר על התנהגות רעה של ילדם ועל ציונים גרועים. הם ממקדים את כל תשומת הלב שלהם באותו ילד ומנסים תגמולים ועונשים שונים כדי לשנות את התנהגותם. עם זאת, בדרך כלל אסטרטגיה זו אינה יעילה למדי.
עכשיו הילד לא בעייתי רק בבית הספר אלא גם בבית. עם זאת, יש בזה חוכמה. הם הצליחו לשחרר רגשות עצורים ולגרום להוריהם לשים לב אליהם. זו גם הסחת דעת מדיונים שעלולים להוביל לפרידה. המחזור המתיש הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. אם לא תעצור את זה, זה יוביל לכאוס, ייאוש ואפילו הפרעות פסיכולוגיות.
טיפול יכול לעזור לטפל בחוסר תפקוד
כיום, ללכת לטיפול מקובל מבחינה חברתית הרבה יותר ממה שהיה פעם. רוב האנשים כבר לא מקשרים את זה עם להיות "משוגע". במקום זאת, זה נתפס בדרך כלל כדרך בריאה לטפל בבעיות פסיכולוגיות ולהגביר את הרווחה. לפיכך, להורים של היום יש אפשרות לקחת את ילדיהם לטיפול כדי לעזור לטפל בסימפטומים שלהם ולפתור חוסר תפקוד.
יש מטפלים שמעדיפים לראיין קודם את ההורים, ולאחר מכן לעשות סדרה של פגישות פרטניות עם הילד. החל מגיל ארבע וחמש, מטפלים משתמשים בטיפול במשחק עם המטופלים שלהם כדרך לזהות ולפענח את סימני הקונפליקט.
התסמינים שילדים מראים יכולים לבטא בעיות בזוגיות של הוריהם, חוסר סובלנות לפרידה, משפחה מפורקת וכו'. תפקידו של המטפל הוא לקרוא את המסר שהסימפטום משדר. טיפול משפחתי הוא בדרך כלל בסדר. זה עוזר למטפל להבין את הדינמיקה של המשפחה ואת ההתנהגות הנובעת מכך של הילד.
לא משנה מה האסטרטגיה הטיפולית, היא צריכה לתת לילד או לנער את הכלים והמשאבים הדרושים להם כדי לבטל את התהליך הלא תפקודי הזה.
על המטפלים גם ליידע את ההורים על המתרחש ולקחת אחריות על שורשי הבעיה. אם ימשיכו להטיל את כל האשמה על הילד, הם לא יפתרו כלום והמעגל יימשך.
לסיכום, פסיכותרפיה צריכה להוות מרחב לרפלקציה ולמידה. זוהי גם דרך לארגן ולתקן את המעקפים והגורמים המערערים את רווחתו של הפרט. עבור ילד שחי עם מתח, חרדה, אי ודאות וחוסר יציבות, לראות אותם שוב מחייכים זה מתגמל מאוד.
