אינטליגנציה היא מציאות קולקטיבית
הרגעים הבהירים ביותר בהיסטוריה של האנושות מוכיחים כי אלו שאנו מכנים "גאונים" אינם בדרך כלל דמויות מבודדות. בכל פעם שמופיע אחד מאותם מוחות מיוחסים, ישנם גברים ונשים רבים סביבם שגם בולטים מבחינה אינטלקטואלית. לכן רבים מאשרים שהאינטליגנציה היא מציאות קולקטיבית.
ההיסטוריה של המדע היא דוגמה לכך. ההתקדמות שעשו מדענים מסוימים היו בלתי אפשרית ללא עזרתם של אחרים. המדע היה שרשרת של תגליות. בלי קופרניקוס, לא היה ניוטון. בתורו, בלי ניוטון, לא היה איינשטיין.
זה קורה גם בתחומים אחרים. לכן מתעוררים "תקופות זהב" בכל תחום אחר. בכך אנו מתייחסים לרגעים שבהם ממצא או הצעה מובילים לכך שגאונים רבים אחרים מבצעים בו-זמנית התקדמות או התפתחויות גדולות. זה קורה גם בגרעינים קטנים יותר כמו סביבות עבודה, משפחות או קבוצות חברים.
אינטליגנציה היא מציאות קולקטיבית
על ידי יצירת מגע עם מוחות אינטליגנטיים, האינטליגנציה שלך משתפרת. אף אחד לא יכול להיות אינטליגנטי באמת בזמן שהוא מבודד לחלוטין משאר העולם. הסובבים אותנו משפיעים רבות על ההיגיון ויכולות פתרון הבעיות שלנו. בין אם תאמינו או לא, הם מעוררים או מדכאים את האינטלקט שלנו בצורה כלשהי.
רעיונות גדולים יותר כשאנחנו חולקים אותם. תחושת הרציונליות והרגישות של אנשים אחרים תורמים לצמיחתם היצירתית. האינטליגנציה של הסובבים אותנו הופכת אותנו לחכמים יותר (ולהיפך). כשזה מגיע לזה, הסביבה שלנו כשלעצמה היא אינסטרומנטלית.
למציאות הזו יש כמה השלכות. הראשון והחשוב ביותר הוא להיות מודעים לקישורים שאנו יוצרים עם אחרים. לא רק שהם ישפיעו על חיינו הרגשיים, אלא גם על רמת האינטליגנציה שלנו. כך גם הפוך. אנחנו עוזרים לאחרים להיות יותר או פחות אינטליגנטים. עם זאת, אינטליגנציה היא ללא ספק מציאות קולקטיבית.
טיפשות היא גם קולקטיבית
אנחנו חלק מקהילה. עובדה זו חקוקה במהות שלנו. עם זאת, החברה בה אנו חיים כיום מתמקדת ביחידים הרבה יותר מאשר בקהילה. למעשה, אחד האידיאלים שרבים מקדמים הוא הישגים אינדיבידואליים, כלומר לעשות משהו שמוביל מישהו לבלוט מעל השאר כך שהשם שלו יירשם בהיסטוריה.
החלק האגואיסטי בהוויה שלנו הוא לא בדיוק הכי אינטליגנטי. למעשה, אנו מגיעים לעולם באנוכיות. תינוק לא יכול לעשות שום דבר מלבד לחיות לפי עצמו וכל מה שעונה על צרכיו. אז על ידי שמירה על אנוכיות ככל שאנו מתבגרים, אנו מקיימים את הטריטוריות הפרימיטיביות ביותר של עצמנו.
כעת, אנו מבינים שהאינטליגנציה היא מציאות קולקטיבית ושאנחנו תמיד הופכים את עצמנו ואחרים לבעלי ידע רב יותר. עם זאת, אינטרסים מסוימים, מצד שני, מקדמים טיפשות קולקטיבית. הרבה מהטיפשות הזו מורכבת מהאמונה שחובתנו בעולם היא לחפש את התרוממות האגו שלנו בכל מחיר. כמו כן, שכחה או התעלמות מכוחן של קבוצות. ראיית החברה כישות שלמה המורכבת מיחידים שרק מתחרים זה בזה; מתוך אמונה שהמטרה הסופית היא לכפות את עצמנו.
מודיעין שיתופי
ז'אן פיאז'ה קבע שאחת התכונות המוסריות של אלה שפיתחו את האינטליגנציה שלהם ברמה הגבוהה ביותר היא החיפוש אחר פתרונות שיתופיים. זה מרמז על ההבנה שאנו תלויים זה בזה ושכל טוב אינדיבידואלי אינו משמעותי אם הוא אינו מועיל גם לאחרים.
הישגים אישיים יוצרים סיפוק קנאה וחולף. יש מידה מסוימת של אגרסיביות סמויה ברצון להכניס אחרים לסקאלה נחותה כדי שנוכל להתבלט. זה תמיד קשור לרגשי נחיתות וחוסר ביטחון. אנחנו רוצים להיות מעל השאר כדי לאשר מחדש שאנחנו שווים את זה ושאנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. עם זאת, הרשעה זו מתפוגגת ברגע שהיא מתעוררת.
הגאונים הגדולים בהיסטוריה מעולם לא סירבו ללמוד מאחרים. למעשה, זה היה בדיוק הפוך. המוחות המדהימים האלה הצליחו להגיח ולבצע את הפרויקטים שלהם לאחר שקלו את זה של אנשים אחרים. למעשה, הם השתמשו בהם כהשראה לבניית רעיונות משלהם. כמו כן, תמיד עודדו אותם להתקדם על ידי הרצון לפתור בעיות אוניברסליות במקום בעיות אישיות. זה בדיוק אחד הסימנים של האינטליגנציה שלהם.
למרות שהמדע הוא הפרדיגמה הגדולה ביותר של אינטליגנציה קולקטיבית, אותו היגיון יכול לחול על היום-יום שלנו. איך זה? הבנה שכולנו חלק מאותה הרפתקה ופתרון קונפליקטים כדי לחיות חיים מאושרים יותר.
"מדד האינטליגנציה הוא היכולת לשנות."
-אלברט איינשטיין-
