למד הכל על תסמונת ג'נובזה
תסמונת ג'נובזה היא מונח שאנו משתמשים בו כדי לתאר את התופעה הפסיכולוגית שבה, במקום לעזור, אנשים משותקים במצבים דחופים כאשר אנשים זקוקים לעזרתם מול סכנה כלשהי. זה נשמע ממש מוזר, לא?
השם "תסמונת ג'נובזה" מגיע מפשע שאירע באירופה ב-1964, כאשר גבר דקר אישה בשם קיטי ג'נובזה מול דירתה לעיני עשרות עדים. אף אחד לא עשה שום דבר כדי לעזור.
זה הגיע כהלם שהפסיכולוגיה החברתית מנסה למצוא לזה סיבה מאז 1968. למה אף אחד מהאנשים האלה לא עזר לה? המחקר הגיע למסקנה עצובה. ככל שיהיו יותר עדים לפשע או לאירוע מסוכן, כך יקטן הסיכוי שהם יעזרו ולהיפך. ככל שפחות עדים, הסיכויים שלך טובים יותר.
תסמונת ג'נובזה
הרצח של קיטי ג'נובזה אירע ב-13 במרץ 1964 בניו יורק. מאז ומתמיד היו דוגמאות לבדידותם של אנשים שחיים בערים גדולות, ועד כמה מעט מתעניינים זה בזה. אבל המקרה הזה היה סמל לא נוח לצד האפל של האדישות ההיא שכה נפוצה בערים הגדולות.
העובדות סביב תסמונת ג'נובזה
לפי דו"ח המשטרה, כך קרו הדברים: קיטי ג'נובזה הייתה בדרכה הביתה לאחר יום עבודה ארוך. היא חנתה קרוב לדירתה. כשיצאה ממכוניתה רץ אליה גבר ודקר אותה פעמיים בגבה.
קריאותיה לעזרה טבעו בבדידות הלילה. איש בקרבת מקום לא ניסה לעשות דבר כדי לעזור לה. מספר דקות לאחר מכן, התוקף שלה נמלט מהמקום והותיר אותה שם פצועה.
לאחר מספר דקות נוספות, התוקף חזר למקום ומצא אותה מוטלת על הרצפה בכניסה לבניין מגוריה. לאחר מכן, הוא המשיך לדקור אותה במשך כמעט חצי שעה נוספת.
כמה דקות לאחר שהפיגוע הסתיים לבסוף, עד התקשר למשטרה. עד שהגיעו ה-emts, היה מאוחר מדי להציל את חייה של קיטי ג'נובז. היא מתה באמבולנס בדרכה לבית החולים.
התוקף של ג'נובזה
הם הצליחו לאתר את התוקף שלה, ווינסטון מוסלי, כמה ימים לאחר מכן. הוא היה מכונאי עם אישה ושלושה ילדים. שהופעל על ידי המשטרה, הוא הודה לא רק ברצח של קיטי אלא גם בשתי נשים אחרות.
ההערכה הפסיכיאטרית שלו הראתה שיש לו נטיות נקרופיליות ובעל אישיות אנטי-חברתית. הוא נידון למאסר עולם ללא תנאי בגין רציחות אלו.
הרצח של ג'נובזה עורר מהומה גדולה במדינה, והפך מיד לנושא שנוי במחלוקת. המחלוקת הגדולה מכולן הגיעה כאשר לציבור נודע שהיו לפחות 38 עדים לפחות לחלק מהתקיפה.
לפחות 38 אנשים ראו מה קורה לה, אבל אף אחד מהם לא עשה דבר כדי לנסות לעזור לה. איש אפילו לא התקשר למשטרה עד לאחר סיום הפיגוע. אבל למה? למה אף אחד לא עשה כלום?
אם תשאירו לרגע את הפסיכולוגיה בצד ותחשבו רק על מה שקרה, אתם עלולים לפקפק בסוג החברה שיצרנו, בערכים שבנינו ובאילו ערכים שכחנו.
דיפוזיה של אחריות
סיפורה של קיטי ג'נובזה עורר סערה אמיתית והוביל לאינספור מחקרים פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים. ג'ון דרלי וביבב לטנה בחנו את המקרה עד לפרטי הפרטים הקטנים ביותר ופיתחו את תופעת הפצת האחריות.
תופעה זו קשורה לתסמונת ג'נובזה או לאפקט של עובר אורח. במילים פשוטות, זה בעצם אומר שפחות סביר שמישהו יעזור לך במשבר אם יש יותר אנשים בסביבה, ולא רק הם.
הרעיון הבסיסי של תופעה זו הוא שאנשים אשר עדים לאירועים נוטים להניח שמישהו אחר יתערב. אבל הבעיה היא שכשכולם מניחים את זה, אף אחד לא עושה כלום. זו הייתה המסקנה אליה הגיעו שני המדענים במחקר החברתי המרתק שלהם.
להלן כמה מיסודות התופעה:
- העובדה שכולם שם יכולים לראות שאף אחד אחר לא עוזר.
- שהם חושבים שתמיד יש מישהו יותר מוסמך מהם לעזור לקורבן.
- שהם מרגישים חסרי ביטחון או נבוכים מהמחשבה להיכנס עם כל כך הרבה אנשים בסביבה כדי לראות את זה.
סיכום
לפני שנלך, אנחנו רק רוצים לציין שכשאתה חושב על המשמעות של התופעה הזו, אתה צריך לקבל תחושה עד כמה מסוכן זה יכול להיות עבורנו להיות פסיביים.
אם, כאזרחי העולם, אנחנו לא מודעים לעובדה הזו ולא נעשה דבר כדי להילחם בה, כל אחד מאיתנו עלול להגיע למצב הזה, שבו לא נעשה דבר כדי לעזור למישהו במצוקה.
תסמונת ג'נובזה צריכה לשמש שיעור לגבי המצבים החברתיים שאתה יכול לשפר, כך שלעולם לא נאפשר לדברים איומים כמו זה לקרות שוב.
