התייחסו לילדים שלכם בזהירות: הם עשויים מחלומות

לילדים יש קצב משלהם, דרך משלהם להרגיש, לראות ולחשוב. הניסיון להחליף את זה בדרכים שלנו להרגיש, לראות ולחשוב היא אחת הטעויות הגדולות ביותר שאנשים עושים, כי ילדים לעולם לא יהיו עותקים של הוריהם. ילדים הם הבנים והבנות של העולם והם עשויים מהחלומות והתקוות שהם מסוגלים לבנות במוחם החופשי והמיוחס.

לא מזמן יצאה ידיעה די מטרידה. בבריטניה, משפחות רבות מכינות את ילדיהן בני החמש כך שבגיל שש יוכלו לגשת למבחן כניסה לבתי הספר המובחרים המובילים. "עתיד מבטיח" כביכול הולך עכשיו יד ביד עם החמצה של ילדות. הופכים ילדים שצריכים לשחק יחד בפארקים ל"יריבים".

מה התועלת של ילד שיכול להגיד לנו את שמות כל הירחים של שבתאי אבל לא יודע איך להתמודד עם העצב או הכעס שלהם? בואו נחנך ילדים להיות חכמים רגשית, מלאי חלומות ולא בפחדים.

נכון לעכשיו, אמהות ואבות רבים עדיין מחזיקים ברעיון של "להאיץ" את היכולות של ילדיהם, על ידי גירוים קוגניטיבית, על ידי משחק מוצרט בזמן שהם עדיין ישנים ברחם האם. ילדים בני חמש או שש בלבד כבר סובלים מלחץ של מבוגר.

הילדים שלנו והסביבה התחרותית

ברור לכולנו שבחברות המשתנות והתחרותיות הללו, דרושים אנשים שמסוגלים להסתגל לדרישות כאלה. אנחנו גם לא מפקפקים בכך שהילדים הבריטים שיצליחו להיכנס לבתי הספר המובחרים יזכו לעבודות טובות בעתיד. עם זאת, חשוב גם לשאול את עצמנו...

האם זה היה שווה את כל המחיר הרגשי? מתגעגעים לילדות שלהם? בעקבות הדפוסים שהוריהם תכנתו לתוכם מגיל חמש?

ראוי להזכיר שעד היום אין מחקרים חד משמעיים התומכים ברעיון ש"האצת" כישורים מסוימים, כמו קריאה, אצל ילדים בני ארבע היא חיובית או משפיעה לטווח ארוך על הביצועים האקדמיים שלהם. מה שכן משיג במקרים רבים הוא שהילדים מתחילים לגלות חוויות כמו תסכול, מתח ובעיקר, הצורך לעמוד בציפיות ההורים.

ילדים עשויים מחלומות ועלינו להתייחס אליהם בזהירות. אם נתעקש למלא את זמנם ביעדים שיש לעמוד בהם וביכולות להשיג, בכל יום נשבור להם מעט מהכנפיים. הכנפיים האלה שהילד צריך כדי להגיע לחלומות שלו. אם ניתן להם חובות למבוגרים כשהם רק ילדים, בסופו של דבר נקרע את הכנפיים מהעפיפונים שלהם, נכבול אותם לאדמה ונגרום להם להתגעגע לילדותם.

הורות שמכבדת את העיתוי, ההנאות והחלומות של הילד

בעולם זה של למידה ויכולות מואצות, נוכל למצוא גם דוגמאות אחרות, שמתחילות לצבור תאוצה גדולה יותר, כמו "הורות מכבדת" ו"הורות איטית". כדאי להזכיר שלפני שבוחרים במסלול ההאצה, תמיד מומלץ להציע כמה ניסיונות ראשונים, למשל להציע ספרים לילדים בין שלוש לחמש מבלי להכריח אותם לקרוא או להתחיל ללמוד.

סקרנות היא המניע הגדול ביותר של המוח של הילד, ולכן חשוב לאבות, אמהות ומחנכים לפעול כמנחי למידה ולא כסוכני לחץ. כעת נסקור בפירוט את גישות ההורות המעניינות הללו המכבדות את המחזוריות והצרכים הטבעיים של הילד.

הורות איטית

הורות איטית היא שיקוף אמיתי של המגמה החברתית והפילוסופית המזמינה אותנו ללכת לאט יותר, להיות מודעים יותר למה שמסביבנו. לכן, כשזה מגיע להורות, זה מקדם מודל פשוט וסבלני יותר, המכבד את המקצבים של הילד בכל שלב אבולוציוני.

רעיונות הליבה המגדירים הורות איטית הם כדלקמן:

• הצורך הבסיסי של ילד הוא לשחק ולגלות את העולם.
• אנחנו לא החברים של הילדים שלנו, אנחנו האמהות והאבות שלהם. המשימה שלנו היא לאהוב אותם, להדריך אותם, להוות להם דוגמה ולאפשר את צמיחתם מבלי ללחוץ עליהם.
• זכרו תמיד ש"יותר זה פחות". שיצירתיות היא הנשק של הילד: עיפרון, נייר ושדה חזקים יותר מטלפון או מחשב.
• חלקו זמן עם ילדיכם במרחבים רגועים.

הורות מכבדת

בטוח שכבר שמעתם על הורות מכבדת. למרות שההיבט הידוע ביותר של גישה זו הוא השימוש בחיזוק חיובי על פני ענישה או נזיפה אופיינית, סגנון חינוכי זה כולל גם מימדים רבים נוספים שכדאי לקחת בחשבון.

• אנחנו צריכים לחנך בלי לצעוק.
• השימוש בתגמולים לא תמיד מתאים: אנו מסתכנים בכך שילדינו יתרגלו לצפות תמיד לקבל תגמול מבלי להבין את התועלת הפנימית של המאמץ וההישג האישי שלהם.
• אמירת "לא" וקביעת גבולות לא יגרום להם טראומה אלא הכרחי.
• הורות מכבדת עושה שימוש אינטנסיבי בתקשורת, הקשבה וסבלנות. ילד שמרגיש שמעו ומעריכים אותו הוא מישהו שמרגיש חופשי לקיים את חלומות הילדות שלו ולהחיות אותם כשהם גדלים.

בואו נכבד את הינקות שלהם ונכבד את השלב הזה שמציע שורשים לתקוותיהם וכנפיים לציפיותיהם.