בגיל 30, איכות החברים שווה יותר מהכמות
מחקר שנערך לאחרונה על ידי ה-APA (איגוד הפסיכולוגים האירופי) שפורסם ב- Psychology and Aging הראה את מה שרבים מאיתנו חשדו: ככל שחולפות השנים, הפרמטרים של חברות משתנים. ספציפית, בשנות ה-30 שלך, כשהאיכות של החברים שלך מתחילה לספור יותר מהכמות.
מחקר זה מגלה שבגיל 20, כן, אנו מתמודדים עם מגוון רחב של אנשים שמעשירים אותנו בתפיסת העולם שלנו, ומשפיעים על האישיות שלנו ועל מגוון הציפיות שלנו.
אבל בגיל 30 אנחנו מותשים מבחינה חברתית מלבדר אנשים אחרים ומעדיפים יותר איכות במערכות היחסים שלנו.
לשני סוגי מערכות היחסים בשני טווחי הגילאים הללו הייתה השפעתם ארוכת טווח: אנשים שהיו להם חברים רבים בגיל 20 ומטה בגיל 30 אך באיכות טובה יותר, הראו בריאות פסיכולוגית טובה יותר בגיל 50. המסקנה היא לא בהכרח אלא חזרה על חברים בשעה 30... במקום זאת, עלינו לבחור כראוי את אלו שבאמת משפרים את רווחתנו.
חברות לאורך כל החיים
החשיבות שאנו נותנים לחברות נשארת קבועה לאורך כל החיים, אך בכל אחד מהשלבים היא באה לידי ביטוי בצורה כזו או אחרת.
כשאנחנו ילדים אנחנו נותנים יותר חשיבות לדמויות הסמכות שסביבנו: הורים ומורים. אנו מקיימים אינטראקציה עם ילדים אחרים כדי לפתח בהדרגה את המודעות לאינדיבידואליות שלנו, כדי להשיק את המיומנויות הרגשיות, הקוגניטיביות והחברתיות שלנו באמצעות משחק ובית ספר.
בגיל ההתבגרות מושג החברות משתנה באופן דרמטי. בשלב זה מערכות היחסים עם בני גילנו ולא עם דמויות הסמכות שלנו הן שיקבעו את האופי שלנו ואת היווצרות הזהות המתחילה שלנו. זו יכולה להיות תקופה סוערת אם איננו מסוגלים להתייחס לבני נוער אחרים כמונו.
בשלב זה הידידות אינטנסיבית, אך תתנרמל בגיל הנעורים מאוחר יותר, שכן לידידות יש תפקיד מכריע בפיתוח האישיות, ההרגלים והתחומי עניין שלנו. ככל שאנו מתקרבים לגיל 30... מערכות היחסים הללו הן פחות רבות ויותר סלקטיביות.
חברים בגיל 20
כשאנחנו בני 20, כל העולם שלנו נמצא בנקודת רתיחה. אין לנו הרבה דברים ברורים אבל אנחנו פועלים ללא פחד ובספונטניות שמובילה אותנו לפגוש אנשים. גם צער נחווים בצורה אינטנסיבית ולעתים קרובות אנו נאבקים למצוא את האיזון בין אינטימיות לעומת בידוד.
"חברות היא קשה ונדירה יותר מאהבה. לכן, עלינו להציל אותה ככל שנוכל"
-אלברטו מורביה-
אנחנו צריכים להכיר אנשים חדשים כדי להיזון מהם, בלי יותר מדי דעות קדומות או ציפיות. אנחנו מסכנים את עצמנו ללא הרף בקנה מידה חברתי עם אנשים שאנחנו לא מכירים כי אנחנו צריכים את זה, אנחנו צריכים ליהנות מהחופש שלנו ולראות מה אנחנו באמת רוצים.
במחקר הזה נחשפה גם עובדה מאוד מעניינת: אם בגיל 20 היו לנו מעט מאוד חברים, בגיל 50 ייתכן שהבריאות שלנו תהיה מושפעת באופן רלוונטי. הצורך לחיות כל שלב באינטנסיביות וביחס הנדרש אינו מיתוס.
בגיל 20, עלינו להיות בעלי גישה סקרנית, רוח חופשית ואנרגיה כדי לחיות את כל החוויות המתאימות לגיל הזה: להתאהב, לראות דברים בבהירות, לטייל, לרקוד... וככל שיש לנו יותר אנשים סביבנו, כך ייטב. זה הזמן לחוות דברים, לא לשלול דברים מבלי שעשינו אותם.
ידידות בגיל 30
כשאנחנו מתקרבים לגיל 30, אנחנו מתחילים להיות קצת רוויים מלפגוש אנשים ללא הרף, לתכנן תוכניות עם אנשים שאולי אנחנו לא סומכים עליהם לחלוטין, או לצאת למסיבה בכל סוף שבוע. אנחנו מתחילים לחפש איכות גבוהה יותר בחברויות שלנו, בין אם הן רבות או לא. אנחנו רוצים להמשיך לחוות דברים אבל בנוכחות חברה נעימה.
"אם אתה כנה, אולי אין לך הרבה חברים, אבל יהיו לך את הנכונים"
-ג'ון לנון-
זה נקבע על ידי הרצונות שלנו, אבל גם על ידי הנסיבות: רבים מחברינו בעשור האחרון הלכו בדרכים שונות. הם הקימו משפחה או עובדים במקום אחר. אז זה מביא אותנו ליהנות ממעגל חברים קטן יותר אבל גם מאוחד יותר ונינוח יותר של חברים, קבוצה שבדרך כלל קשורה לפי ערכים ותחומי עניין.
מחקר אורך זה (כלומר, אותם נושאים נחקרו במשך שנים רבות) הראה שאנשים שהיו להם הרבה חברים וחוויות חברתיות בגיל זה חוו חרדה, שעמום ותחושת נמאס, ויתרה מכך שזה בא לידי ביטוי בגיל 50. נראה היה שהם אומללים יותר מאלה שחיו את השלב הזה בצורה אינטימית ורגועה יותר.
