דלקת מפרקים שגרונית: תסמינים, גורמים וטיפול
לפי הערכות, 0,5%-0,8% מאוכלוסיית העולם סובלים מדלקת מפרקים שגרונית כלשהי, אם כי אנשים רבים גם לא מאובחנים. בספרד כ-200,000 אנשים סובלים מהמחלה. זה משפיע בעיקר על נשים בין הגילאים 30 עד 50 והוא מפחית מאוד את איכות החיים של המטופלים על ידי הפחתת ניידות המפרקים וגורם לכאב אפילו מהתנועות הפשוטות ביותר.
למונח שורשים יווניים ופירושו "דלקת מפרקים", שהיא הביטוי העיקרי של המחלה. למרות שהיא יכולה להשפיע על כל הגוף, הדלקת מתבטאת בדרך כלל במפרקים ומלווה לעיתים קרובות גם בכאבי שרירים או חום.
מהי דלקת מפרקים שגרונית?
דלקת פרקים היא דלקת מפרקים. המונח "ראומטואיד" הוא מונח כללי המתייחס לכאב מקביל במפרקים, בעצמות, בסחוס, בשרירים, ברצועות, בגידים וברקמת החיבור. אין לזה שום קשר ל"ארתרוזיס", המתייחס לעצמות.
המקורות של דלקת מפרקים שגרונית אינם ידועים. זה תואר לראשונה בטקסטים קליניים בני מאות שנים, אבל עדיין לא זיהינו סיבה ברורה. עם זאת, הרופאים יודעים שמערכת החיסון מעורבת. זו הסיבה שהיא נחשבת למחלה אוטואימונית. למעשה, יש לזכור כמה גורמי סיכון.
זוהי מחלה ניוונית, מה שאומר שהתסמינים שלה מחמירים באופן בלתי נמנע עם הזמן. הכי הרבה שאתה יכול לעשות זה לנסות להקל על הכאב. המפרקים של חולה דלקת פרקים מתעוותים עד כאב עד שהם מתיישבים בתנוחות לא נוחות ונתקעים. המשמעות היא שהנפגעים מהמחלה סובלים מאוטונומיה מופחתת ומתקשים לחיות כמו פעם.
גורמי סיכון לדלקת מפרקים שגרונית
גורמי הסיכון העיקריים לדלקת פרקים הם גנטיים: לכ-60% מהמקרים של דלקת מפרקים שגרונית יש גורמים גנטיים. המשמעות היא שאם יש לך קרובי משפחה (במיוחד הורים) שחלו במחלה, יש לך סיכוי גבוה יותר לחלות בה.
גורם סיכון נוסף שהזכרנו הוא מין המטופל. לנשים יש סיכוי גבוה פי שניים עד שלושה לסבול מדלקת מפרקים שגרונית. נטייה זו נחשבת קשורה ליותר אסטרוגן, אשר מגרה את המערכת החיסונית. הורמון קשור נוסף הוא טסטוסטרון. גברים עם רמות טסטוסטרון גבוהות רגישים יותר למחלה.
השפעות של דלקת מפרקים שגרונית על הגוף
דלקת מפרקים שגרונית מתמקדת במפרקים. בשלב הראשון של המחלה, ניתן לראות תסמינים רק בזרם הדם, שם נוצרים יותר נוגדנים מהרגיל.
השלב השני הוא המקום בו מתבטא התסמין השכיח ביותר: דלקת מפרקים. זהו המפתח לאבחון המחלה. השלב השני כולל בדרך כלל את הצמיחה האופיינית של מפרקים סינוביאליים. השלב השלישי כולל דלקת כרונית. בשלב זה, המבנים המקיפים את המפרק מתחילים לפרק את הסחוס והעצם.
מצד שני, רק בגלל שלדלקת מפרקים שגרונית יש נטייה למפרקים, זה לא אומר שזה האזור היחיד שהוא משפיע עליו. אזורים ומערכות אחרים בגופנו עלולים גם הם לסבול. אנמיה, למשל, היא תוצאה נפוצה של דלקת פרקים, כמו דלקת בריאה, פיברוזיס ריאתי וצמתים ריאתיים.
טיפול בדלקת מפרקים שגרונית
חלק מהטיפולים הנפוצים ביותר כוללים תרופות אנטי דלקתיות הפועלות על האזורים הפגועים. בשלבים המוקדמים, ביצוע פעילות גופנית מתונה יכולה לעזור לעכב את הופעתה של דלקת חמורה יותר. במקרים אחרים רצוי יותר מנוחה, לצד פיזיותרפיה. המלצות אחרות כוללות שינוי תזונה והפסקת הרגלים לא בריאים כמו עישון ושתייה.
כפי שהסברנו, לדלקת מפרקים שגרונית אין תרופה כרגע, וזו הסיבה שכל הטיפולים הם פליאטיביים. המשמעות היא שהתרופות המשמשות לטיפול במחלה רק מעכבות את הופעת השלבים האחרונים של המחלה ושומרות על חיי היום יום של החולה תקינים ככל האפשר, למשך זמן רב ככל האפשר. עם זאת, מכיוון שמדובר במחלה ניוונית, שמירה על נורמליות לאחר נקודה מסוימת לא תמיד אפשרית.
