אגדה בודהיסטית על חרדה ותשוקה
האגדה הבודהיסטית הזו על חרדה ותשוקה לוקחת אותנו לארץ רחוקה, שבה חי אדם עשיר מאוד. האיש הזה היה מסור לחיפוש אחר יופי אמיתי. ביתו היה מעוטר להפליא, בנוי לפי הוראותיו המפורטות. כל מה שסביבו היה בעל ערך להפליא. אף על פי כן, הוא לא יכול היה להתעלם מתחושת ריקנות שאין לטעות בה, חור בחייו שלעולם לא יכול היה למלא.
הוא חשב הרבה זמן על זה. יום אחד, כשהסתכל מחלון חדר השינה שלו, הוא הבין שאדמותיו נמתחות הרבה יותר ממה שעיניו יכולות לראות. לפיכך, הוא הגיע למסקנה שמה שהוא באמת צריך זה גן. פרחים היו ממלאים את ביתו בניחוח סוער, ובכל צבע שניתן להעלות על הדעת. כן, זה מה שהיה חסר לו.
הוא הורה למשרתיו לשכור את הגנן הטוב ביותר בארץ, לא משנה מה הם גבו עבור שירותיהם. לאחר חיפוש ארוך ומדוקדק, אדם אחד הראה מיומנות וידע גדולים יותר מכל השאר. הגנן היה אדם חכם וצנוע, והעשיר לא היסס להעסיקו. הוא היה נחוש בדעתו לקבל את הגן היפה ביותר בעולם.
הגן היפה והתקרית המוזרה
הגנן החל ליצור גינה יפה. לפי האגדה הבודהיסטית, לא עבר זמן רב עד שהוא החל לקצור את היתרונות של מאמציו. בתוך חודשים ספורים, אדמותיו של העשיר התמלאו בפרחים יפים, כולל ורדים, חרציות, ציפורנים וצבעונים.
עם זאת, משהו מוזר התחיל לקרות זמן קצר לאחר מכן. בבקרים הם גילו שחלקים מסוימים בגן נמחצו ונרמסו, כאילו מישהו הלך עליהם. חלק מהפרחים אפילו נשנשו וכרסמו, וכך גם הפירות על עצי הדובדבן.
העשיר נבהל. הוא שלח מיד את הגנן והטיל עליו למצוא את האשם ולטפל בעניין אחת ולתמיד.
אורח לא צפוי
הגנן בדק היטב את הצמחים שניזוקו. נראה שכל מה שקורה קורה רק בלילה, אז הוא החליט להתחבא בפינת הגן בלילה ולהמתין. הוא חיכה שעות על גבי שעות, אבל שום דבר לא קרה. לבסוף, זמן לא רב אחרי חצות, הוא ראה צבי מתקרב בזהירות. היא כתשה את הפרחים מתחת לפרסותיו כשהיא שוזרת בגן ועשתה את דרכה לעבר עצי הדובדבן. הוא אפילו כרסם כמה מהפרחים כשחלף.
כשראה זאת, הגנן קפץ החוצה וניסה ללכוד את הצבי. אבל החיה הייתה מהירה וזריזה ותוך שניות היא כבר הייתה מחוץ להישג יד. חלפו מספר ימים ללא נזק נוסף לגינה. עם זאת, הרחקה זו התבררה כקצרת מועד. הגנן ידע שיהיה קשה מאוד לתפוס את הצבי. זה היה זהיר, ביישן וזריז להפליא. הדרך היחידה להביס אותו תהיה לאלץ אותו לבגוד בטבע שלו.
לפי אגדה בודהיסטית זו, הגנן החל לגבש תוכנית. הדרך היחידה לגרום לצבי לבגוד בטבעו תהיה לשחרר את תשוקתו ולאחר מכן את תאוות הבצע שלו.
מוסר השכל של האגדה הבודהיסטית על חרדה ותשוקה
הגנן החל להשאיר לצבאים פינוקים קטנים כדי למצוא ולטעום את המטעמים המתוקים. למחרת, הגנן השאיר עוד פינוקים לצבאים. אבל הדבש היה מה שבאמת משך את תשומת ליבו.
הצבי אהב דבש. כשהגנן גילה זאת, הם החלו להשאיר פירורים קטנים של עוגת דבש מסביב לגינה. עד מהרה, הצבאים התחילו להשתולל בגלל העוגות. הוא נכנס לגן ברגע שהשמש שקעה, להוט לאכול את כל המאכלים שיש לגן להציע. עד מהרה, זה התחיל להגיע לאור יום, בלי יכולת לעמוד בפני פינוקי הדבש המתוקים.
ברגע שהוא ראה את זה, הגנן ידע שהוא ניצח. בוקר אחד, הוא השתמש בפירורי עוגת הדבש כדי לפרוס שביל דרך הגן. כתמיד, עד מהרה הופיע הצבי והחל ללכת בשביל. כשהגיע לקצה השביל, דלת נטרקה מאחוריו. מבלי להבין זאת, הצבי שוטט לתוך כלוב ונלכד מיד.
הגנן סיפר לעשיר את סיפורו. הוא נדהם מחוכמתו המדהימה. הוא ציין שאפילו הטבע השמור ביותר יכול לעבור טרנספורמציה כאשר הוא פועל אך ורק על פי הרצון, במיוחד אם אתה מאכיל את הרצון הזה.
