ג'ון האגלינגס ג'קסון: חלוץ הנוירולוגיה

ג'ון האגלינגס ג'קסון היה נשיא האגודה לרפואת עיניים של בריטניה
ג'ון האגלינגס ג'קסון היה נשיא האגודה לרפואת עיניים של בריטניה, החברה הרפואית של לונדון והאגודה הקלינית של לונדון.
ג'ון יולינגס ג'קסון היה מדען שהשתמש בשיטות תצפית וניתוח יעילות מאוד, למרות המגבלות הגדולות של זמנו. שארקו, פרויד ועוד פסיכיאטרים רבים התייעצו איתו כמקור.

ג'ון האגלינגס ג'קסון נחשב לאחד מחלוצי הנוירולוגיה, אם כי תרומותיו יושמו לעתים קרובות גם בפסיכיאטריה. הוא חי במאה ה-19, תקופה שבה כמעט ולא היו משאבים לחקור את המוח. בגלל זה, זה מפתיע שהוא הגיע למסקנות כל כך תקפות.

ג'ון יולינגס ג'קסון מפורסם במחקר שלו שעזר לנו להבין אפילפסיה. למעשה, המחקר שלו על משברים פסיכומוטוריים זמניים תקף עד היום.

"כל מה שאנחנו עושים, כל מחשבה שהייתה לנו אי פעם, מופק על ידי המוח האנושי. אבל איך בדיוק הוא פועל נותרה אחת התעלומות הגדולות ביותר הבלתי פתורות, ונראה שככל שנחקור יותר את סודותיו, כך אנו מוצאים יותר הפתעות".

-ניל דה-גראס טייסון-

מה שבלט ביותר בחייו של חלוץ גדול זה היה יכולתו להתבונן ולנתח. הוא ניהל תיעוד מפורט מאוד של המקרים הקליניים שלו והוא הצליח להגיע מהם למסקנות מדויקות להפליא. למעשה, הוא היה חבר בחברה המלכותית, שהיא הקבוצה המדעית היוקרתית ביותר בבריטניה.

מקורותיו של ג'ון הולינגס ג'קסון

ג'ון יולינגס ג'קסון נולד ב-4 באפריל, 1835, ביורק, אנגליה. הוא היה הצעיר מבין חמישה ילדים. אביו היה חקלאי משגשג, שגם רקח בירה. אמו באה ממשפחה אמידה של גובי מסים.

ג'קסון הגיע לעולם בתקופה של שינוי גדול. המדעים השונים היו בעיצומם, אך רבים מהם עדיין לא התקבלו כדיסציפלינות פורמליות.

ג'ון הולינגס ג'קסון סיים את לימודיו הפורמליים בגיל 15. לאחר מכן הוא נרשם כחניך לרופא בשם ויליאם צ'ארלס אנדרסון. לאחר מכן, הוא הלך לבית הספר לרפואה של יורק ולבסוף למד בבית החולים סנט ברתולומיאו בלונדון.

רופא מדהים

ג'ון יולינגס ג'קסון ביסס את עצמו כרופא תושב בבית החולים ביורק. בשנת 1859, הוא עבר ללונדון, ובאותה שנה פורסם המאמר הנוירולוגי הראשון שלו על שיתוק פנים . הוא גם הפך לכתב רפואי, יחד עם חברו לכל החיים ג'ונתן האצ'ינסון.

ג'ון האגלינגס ג'קסון: מורשת נהדרת
ג'ון האגלינגס ג'קסון: מורשת נהדרת.

בשנת 1860, ג'קסון הציג עבודת גמר באוניברסיטת סנט אנדרוז לצורך דוקטורט ברפואה. הוא השיג את התואר וזה שיפר את הקריירה שלו. בשנת 1863, הוא הפך לעוזר רופא בבית החולים בלונדון, שם הוזמן לניהול תוכנית האבחון הנוירולוגי.

מאותו רגע הוא החל לכתוב פרסומים תכופים, שבהם ביקש לקבל את עבודתו ולאשרר. המתודולוגיה שלו לניתוח התמונה הקלינית והתסמינים ומחקריו על אפזיה הפכו אותו למפורסם.

עם זאת, היה זה בשנת 1869 כאשר הפיק את תרומתו הגדולה ביותר ופרסם את A Study of Seizure, יצירה שהפכה לקלאסיקה בעולם הרפואה.

תרומה גדולה לרפואה

ג'ון האגלינגס ג'קסון טען שמערכת העצבים מחולקת לשלוש רמות:

  • המפלס התחתון כלל את התנועות הבסיסיות ביותר ותלוי בחוט השדרה.
  • הרמה האמצעית התאימה למה שהוא כינה את האזור המוטורי והייתה מקושרת לקליפת המוח.
  • והרמה העליונה כללה את הפונקציות המורכבות ביותר והייתה קשורה לאזור הפרה-פרונטלי.

המחקר שלו גם אפשר לנו להבין אפילפסיה כמו שלא היה מעולם. הוא ערך ניתוח טוב של הסימפטומים, הטיפולוגיות והזנים שלו. הוא גם הצליח לקשר כמה ביטויים של מחלה זו להפרעות נפשיות והתנהגותיות, וזה היה חידוש אמיתי.

ג'קסון היה גם המייסד של מגזין יוקרתי, Brain. הוא פורסם לראשונה בשנת 1878 והוא מתפרסם עד היום. הוא מפרסם עבודות הן בנוירולוגיה קלינית והן בנוירולוגיה ניסיונית.

ג'ון האגלינגס ג'קסון: מורשת נהדרת

ג'ון האגלינגס ג'קסון היה נשיא האגודה לרפואת עיניים של בריטניה, החברה הרפואית של לונדון והאגודה הקלינית של לונדון.

מאוחר יותר, הוא הפך לנשיא הראשון של החברה הנוירולוגית של לונדון וקיבל תארים של כבוד מאוניברסיטאות שונות. השפעתו בחקר המוח ומערכת העצבים הייתה עצומה.

עד כדי כך, שדמויות גדולות כמו שארקוט, זיגמונד פרויד, הנרי אי והפסיכיאטרים וויליאם אוסלר וג'וזף ליסטר, בין היתר, השתמשו בעבודתו. ג'ון הולינגס ג'קסון מת בגיל 71, ב-7 באוקטובר 1911. במהלך שנותיו האחרונות, הוא סבל מחרשות אך נשאר פעיל עד מותו.